כיצד להביט על נקודה משמעותית בחיינו על רצף-הזמן: הארה קצרה להבהרת המונחים 'תשובה' ו'כיוון-לחיים'.
אדמיאל קוסמן
יש שתי אפשרויות כיצד להביט על רצף הזמן, ובתוכו על רצף הסיבה והמסובב ומקומו של האירוע הבודד – אך המשמעותי עבורנו – בתוכו.
א.
בשפת היומיום אנו יכולים לומר שבמקרה נתקלנו באדם או בדבר מסוים – ושפגישה זו הייתה משמעותית עבורנו. לעתים אנו אף אומרים שדבר זה 'שינה את מהלך חיינו'. ניטול לדוגמא מקרה של מדען שבמחקריו משתדל למצוא תרופה לסרטן, אך הוא סובל ממיגרנות קשות שמעכבות את התקדמותו; ובכן, אירע שאותו מדען פגש אדם שסיפר לו אגב-אורחא כי גם הוא סובל ממיגרנות והוא ניסה לפני זמן-מה תרופה מסוימת – תרופה שאותו מדען לא שמע עליה מעולם. כתוצאה ממפגש מקרי זה אותו מדען החל גם הוא להשתמש בתרופה – ומתברר שבכך השתנו לגמרי חייו. איכות-החיים והזמן שהתווספו לו יצרו למעשה מהלך חיים שונה מזה שהיה לו קודם לכן, ואם נוסיף לדמיין לרגע נוכל גם לתאר לעצמנו כי הוא חזר למחקריו במרץ מחודש ומצא לבסוף את התרופה המיוחלת לסרטן.
ניתוח פשוט של תפיסת העולם המסתתרת מאחורי הצהרה כמו 'מפגש זה שינה את מהלך חיי' ילמדנו שהאירוע האקראי – בדוגמה שלנו הפגישה והשיחה עם פלוני אלמוני – היה למעשה מעין התנגשות ממוזלת שהסיטה את מסלול חייו של אותו מדען שסבל ממיגרנות למסלול אחר, פורה הרבה יותר – והכל בעטיו של 'מקרה' גמור, שמזלו אִינה לידו.
ב.
ועתה נביט על כך לרגע ממבט-על. אם אנו מקבלים את ההשערה שהמערכת כולה יכולה להיות מכוונת-מראש לנקודה מסוימת, אזי מתהפך הכול: מעתה אנו אומרים כי אותו פלוני היה אמור-מראש לגלות משהו במחקריו – והרי שאירוע זה, המסיים את המשפט המתאר את חייו, יהיה מעתה האירוע-הפותח את שרשרת התיאורים שלנו; ואם-כן עלינו לומר מעתה כך: כיוון שכול מהלכי חייו של אותו מדען כוונו מצד אירועי העולם לכך שהוא יגלה במחקריו תרופה זו שהעולם נזקק לה, על כן – וכאן מתחילה סידרה של סיבה ומסובב, אך לאחור – כל מה שקדם לכך היה מכוון ומדויק. לא במקרה אפוא פגש אותו מדען באותו אדם פלוני בנקודה מסוימת של חייו, ולא במקרה הוא פתח בשיחה איתו והזכיר את המיגרנה שהוא סובל ממנה.
התפיסה של הרמב"ם מניחה ששתי המערכות האלו לא סותרות, ששתיהן קיימות במקביל, ואנו אלו שאחראים לבחור ביניהן1 – וזאת היא למעשה משמעות הבחירה החופשית. לפיכך, גם ברור, כי אנו אלו שבוחרים (אם אנו בוחרים) מערכת של משמעות לחיינו (כאשר אנו מניחים את החלקים הלא רציונליים של האגו ודבקים במטרה המממשת את ייעודנו האקזיסטנציאלי והרוחני), או מניחים להם לשקוע ב'גלגל המזל' של המקריות.
במילים אחרות: ככל שהרשת השנייה תהיה משמעותית יותר, ככל שנבחר למשל בחיי נתינה ולא בלקיחה ובגחמות האגו הרגעיות, תורכב יותר ויותר הרשת השנייה (רשת המשמעות המדויקת) על גבי הראשונה (הרשת השרירותית של האירועים בחיינו).
זוהי אם כן המשמעות העמוקה של המונח 'תשובה': תיקון העבר מתרחש כאשר האדם משתדל ככל שהוא יכול (הרצון תלוי תמיד בחסד, ואין לשכוח זאת, וראו על כך עוד להלן) להרכיב את הרשת השנייה על גבי הראשונה, אז גם העבר שהיה אכן שרירותי לחלוטין – נצבע עתה כולו בצבע המשמעותיוּת.2
ג.
לסיום נשוב עתה להבהיר את היחס בין הרצון (מצד האדם) והחסד (מצד האל) שעליו רק רמזנו לעיל.
כמו בנוגע לסוד של החיבור של שני האלמנטים חסד ורצון במהלך הדיאלוג, שבו האני מפעיל את המאמץ לפתוח את עצמו אל האחר (בדיבור ופנייה אליו), אבל פעולה אקטיבית זו לבד איננה יוצרת את הפתיחות-לאחר – כיוון שזו יכולה באמת לקרות רק בצירוף של אלמנט החסד (שיכול לשרות רק בגלל הצמצום העצמי הכרוך בענווה והשתיקה-מצד-האדם המלווה בהקשבה-לאחר, ולא בגלל הדיבור מצידנו) –
כך גם כאן משמעותה של התשובה מצידנו היא המאמץ שלנו להרכיב את הרשת השנייה על גבי הראשונה, אבל מה שמסייע ומשלים את תחושת הנקיות וטהרת-הלב הנלווית למאמץ זה, לאותה 'צביעה' מחדש של העבר באור המשמעות – איננו המעשה האקטיבי מצד האדם אלא החסד האלוהי. אך חסד אלוהי זה יכול לשרות רק כש'מפנים לו מקום'; 'פינוי המקום' – ה'חלל הפנוי', אם אפשר לכנותו כך – הוא הצמצום העצמי הנובע ממידת הענווה האנושית וקבלת העולם בברכה – המתבטאת בעיקר בשתיקה; ושוב, גם כאן: שתיקה חיצונית בראשית-הדרך – ופנימית לאחר מכן – כשהאדם זוכה לכך.
שתיקה זו היא גם ביאור השתיקה הנדרשת ממשה רבינו מול העינויים האכזריים שעובר רבי עקיבא בסיפור התלמודי בבבלי מנחות כט ע"ב. ניתן להבין זאת כך: כאשר אדם התעלה לדרגה כה גבוהה של הכנעה וקבלת העולם בברכה, אזי מתוקן הרוע באופן כה-עמוק עד שגם ה'קושיה' האפיקורסית ביותר – איננה קושיה. הסבל הוא בעיה רק בעולם ה'דיבור', אבל בעולם 'השתיקה' הקבלה-בברכה עוקרת את הרע והסבל משורשו. ומדוע? הואיל וכל מה שנעשה בעולם השתיקה הוא מתוך הכנעה וביטול-עצמי כה-עמוקים, עד שהאיש הקדוש איננו סובל למעשה כלל.
