להישען על עם ישראל

על הרגע שבו הרב שג"ר זיהה את 'אבינו שבשמים' בעם ישראל, וביקש להישען עליו.

אורי ליפשיץ

יום הזיכרון של שנת תשס"ז, השעה כמעט 19:00, ועוד מעט הולכים לטקס המעבר היישובי מיום הזיכרון ליום העצמאות. בתיבת הדואר האלקטרוני שלי מתקבל מכתבו של הרב שג"ר שנשלח 'לרעי, מורי ותלמידי הישיבה'.1

בשנים כתיקונם, הייתה דרשתו של הרב שג"ר בערב יום העצמאות מהרגעים המכוננים של השנה. דיבורים עמוקים ונוקבים על החברה הישראלית, על המנהיגות ועלינו, והתייחסות בחרדת קודש למדינה וליומיים הצפופים של זיכרון-עצמאות, שהיו גם עבור הרב שג"ר ימים מלאי הוד, געגוע, כאב ורטט משיחי גם יחד.

השנה – הרב שג"ר על מיטת חוליו, בגבעת ישעיהו. אני מדפיס את המכתב במדפסת הביתית, ועולה רגלית בכביש אל רחבת הטקס, המכתב המודפס בידיי, ואני קורא אותו בהליכה בדמדומי היום, כשהשמש כבר שוקעת.

הרב שג"ר פותח בתיאור הכיסופים אלינו ואל הישיבה, ומציב את הציפייה לתורה החדשה ולחידוש הארץ והמציאות כולה:

למותר להזכיר את הכיסופים המתגברים אליכם, ואל הישיבה. ל'חדש ימינו כקדם' מחד, אבל גם לחדש למה שעוד לא היה ושעדיין לא בא. למנחה החדשה של חג השבועות. 'וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ' (במדבר כ"ח, כו).

משך השנים חגגנו את יום העצמאות כיום מתן התורה החדשה, פתיחת האופציות להשראת שכינה ולנוכחות אלוקית ממשית ובלתי אמצעית. 'אמר רבי אבין בר כהנא: אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא' (ויקרא רבה פרשה יג), תורה היוצאת ישירות מפי ד'. לא רק תורה חדשה שהינה חידוש רוחני פנימי, אלא גם חידוש הארץ שהינו שינוי פיזי ארצי מציאותי. 'כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב' (ישעיהו ס"ה, יז)

ומה עתה?

בהמשך הרב שג"ר בא חשבון עם השרים הסוררים וחברי הגנבים, אוהבי השוחד ורודפי השלמונים, ומעלה על נס את הצדק והארת הפנים לעני ולדל. בסיומו של המכתב הוא שב אל האמונה במהפכה רוחנית ובתורה של משיח.

אך בין לבין הוא כותב כמה שורות שהולכות איתי בחודשים האחרונים, חודשי המלחמה של הדור שלנו:

חוזרים אנו אם כן לשאלה איתה פתחנו: 'לשמחה מה זו עושה?' על מי נשליך יהבינו?

ברור ראשית כל אבינו שבשמים. אך מה מובנה הקונקרטי?

לדעתי – עם ישראל.

לדעתי מלחמת לבנון וגם האירועים האחרונים שעברו עלינו מלמדים שהגרעין היסודי הציוני של עם ישראל לא רק שלא נעלם חלילה, אלא הוא הוא בסופו של חשבון – המרכז.

הדברים שנכתבו בקושי ובעמל, ולא לוטשו למאמר או דרשה, מגיעים מליבו של הרב שג"ר ומוצאים את ההישענות על 'אבינו שבשמים' כמתלבשת בעם ישראל. הרב שג"ר שלא הִרבה לעסוק במושגי הסגולה והלאום, הרב שג"ר שהעתיק את כובד המשקל הרוחני מהאידאולוגיה והלאומיות אל עבר היחיד ויחסו לאלוהיו, הרב שג"ר שתיאר את החלפת הפאתוס הלאומי בשאיפת שלום אוניברסלי כמעבר שיש בו התעלות,2 ואפילו את הרב קוק קרא אל תוך ההבנה הזו3 – הרב שג"ר הזה מזהה את 'אבינו שבשמים' בעם ישראל, ומבקש להישען עליו.

השנה הקודמת הייתה שנה של שנאת חינם, שנה של 'אל תקרא לי עם' ו'אני לא אח שלך'. אך חודשי המלחמה הציפו מחדש את עם ישראל כמשענת שעליה נוכל להיסמך ברגעי המשבר, ממש כמו שחש הרב שג"ר על ערש דווי אחרי מלחמת לבנון השנייה, וכנראה אף ביתר שאת.

האמון בעם ישראל הוביל את הרב שג"ר לקריאה לחבור אל ציבורים שאולי נראים רחוקים מאיתנו, ואפילו לתת אמון בתורה שהם יצרו ככזו שעשויה להשתלב בתורתו של משיח.

אני מוצא את עצמי שותף לתחושות של ההתגלות של עם ישראל במיטבו, של השותפות העמוקה, של הברית והאחווה שמרגישים יהודים רבים עם אחיהם ואחיותיהם, עד כדי מסירות נפש במובנה הפשוט.

אני מוצא את עצמי נותן אמון עמוק בהתגלות הזו, ונסמך עליה כשאני מתבונן קדימה ומחפש אופק ונקודות אור. תחושתי היא שדווקא הדור הצעיר, אלו שנלחמים היום בחזית וחבריהם וחברותיהם שחווים את אתגרי השעה גם מהעורף, יחדשו שפה ובעזרת ה' גם תורה שייקחו אותנו אל מימוש, ולו חלקי, של החזון המשיחי שמשרטט הרב שג"ר בדבריו.

כמאמר המדרש ביחס למתן תורה, 'באותה שעה קבלו ישראל את התורה ונתנו בניהם ערבים',4 הבנים הם הערבים הטובים להתקדמות והתפתחות העולם. תורת האבות מביאה את המסורת, אבל צעירי עם ישראל, עליהם נשליך יהבנו.

המשנה האחרונה במסכת סוטה, בסיום תיאורי האפוקליפסה של עקבתא דמשיחא, חותמת ואומרת 'ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים'.5 אך השורות שלפני כן מסבירות מדוע זה המוצא האחרון: התיאורים הם של 'נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו'. ברירת המחדל היא להישען על אנשי הבית, על הנערים, על הבנים והבנות. רק כשזה לא אפשרי – חוזרים להישען על אבינו שבשמים.

דומני שהחודשים האחרונים מחזירים אותנו לאמון בעם ישראל, ובפרט בצעיריו וצעירותיו.

עלינו ללכת בעקבות קריאתו של הרב שג"ר באותו המכתב, כולל אי הוודאות המתלווה לה, ולהכיר כי

עלינו אם כן לחבור, על אף חילוקי הדעות העמוקים, לכוחות הציוניים החיוביים, אלו ששמרו אמונים לאידיאל הצדק ושאכפת להם, ואלה הצמאים לדבר ד'… ולא פעם אנחנו פוגשים את הבתולות היפות והבחורים המתעלפים בצמא לשמוע את דברי ד'.

רבים מהם שימרו את הטוהר, הניקיון והחן הרוחניים עם הערכים הנבואיים של צדק, פשוטי עם ואליטות כאחד.

האם מהם תצא התורה החדשה? איך היא תראה? אינני יודע.

מה היחס בינה לבין התורה שאנו לומדים בישיבות? אינני יודע.

אך ברי לי שתורה זו תיטול חלק נכבד בתורתו של משיח.