אבולוציה של מבנה, 2022
פסי קומר
מיצב תלוי מקום
25 מבנים, 10×10 ס"מ כ"א
מעמותה, בית הנסן, ירושלים
צילום: נעמה מוקדי
העבודה 'אבולוציה של מבנה' מתפרשת לאורכם של חדרי התצוגה השונים: פסל רחב היקף, שכמו הולך ומשתלט על קירות החלל המעוגלים. היא מתחילה מחדר אחד, נובטת מתוך צורה אדריכלית קטנה, ואז, כמו טפיל שמצא מארח ראוי, הצורה משכפלת את עצמה, משתכללת וצומחת עד להשתלטות מפלצתית כמעט על המבנה כולו. זהו מעין תהליך התרבות של אלמנט ארכיטקטוני בסיסי שהופך למרחב מורכב: מאובייקט – לחדר – לבית – לעיר. בדומה לפריימים המאפיינים את מדיום הווידיאו, גם הפסל מתחלק לשלבים מרובים, הנערמים זה על גבי זה עד ליצירת מרחב שלם אחד. האלמנט הדומם, המתפשט וגדל כמו יצור חי, מציג אפשרות של סביבה משובשת שיצאה משליטה: כמו כתם רטיבות, כתם עובש או נגע של 'צרעת הבתים' על גבי הקיר, גם הוא כפוף לתכתיבי המקום ולמגבלות המרחב הפיזי, אך בו בזמן גם מספח מרחב זה לצרכיו.
העבודות המוצגות בגיליון מתייחסות אל המרחב האורבני ואל המרחב הטבעי. האם יש קשר או דיסוננס בין המרחבים? האם היער והעיר הם קצוות דיכוטומיים או שיש אפשרות להרמוניה ביניהם?
מבחינת התורה ישנה אפשרות לטשטש בין הגבולות ובין המרחבים.
כמו שכתוב על בית המקדש: 'וכן הוא אומר: "והזהב זהב פרוים" (דברי הימים ב ג) – שהוא עושה פירות' (מדרש תנחומא, פרשת נשא פרק ה סימן ט).
מכאן ניתן להבין שהזהב, חומר דומם, התנהג כמו צמח – יצר פירות.
היכולת של החומר להתפתח ולהשתנות כמו צמחייה היא חידוש של המציאות, כמו גם שיבוש וטשטוש של המרחב המוכר, ובכך נוצרת אפשרות למבט חדש על המקום.
