כיצד מחנכים בעולם המשתנה ללא הרף? שילוב בין המידות של הרב חיים שמואלביץ' ליכולות של אליס יכול לעזור.
אודי (יהודה) דבורקין
רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, ורגע אחרי שבני ובנות התורה החלו ללמוד בישיבות ובמדרשות, אני מבקש לדעת לאור מה אנו מחנכים? מהן התכונות שאנו מבקשים, ומהו המסלול שלנו?
לצורך כך אני פוסע בעקבותיהם של שניים – אליס הפוסעת בארץ הפלאות, והרב חיים שמואלביץ' הפוסע בין גיבורי עמנו. בעזרתם אני מבקש למצוא דרך ללכת בה, ואני מבקש לדעת כיצד להתנהג באותה הדרך.
אליס, מנהיגה (אובדת) ומוצאת דרך
מלא צהרים של זהב
נחליק על מי מנוחות
במשוטים חותרות לאט
זרועות לא בטוחות.
כפות קטנות שווא מתכוונות
דרכנו להנחות.1
תחילתו של הסיפור ביום קיץ בצהרי ערב שבת, ו' בתמוז התרכ"ב, כשלואיס קרול שט עם שלוש ילדות על אחד מיובלי התמזה שבלונדון. אליס לידל, אחת משלוש הבנות, שהייתה מוקד תשומת ליבו ומושא הסיפור, הפצירה בו להעלות על הכתב את הסיפור שזה עתה סיפר להן. קרול שיפץ ותיקן, הרחיב וצמצם, שינה ושנה, ולבסוף נולדה המהדורה שכולנו מכירים.
אליס לידל, שהפכה בסיפורו לאליס אחרת, נפלה למחילת הארנב. חייה השלווים עד אז הפכו טרופים. מציאותה נטרפה לנגד עיניה, והיא נאלצה להתמודד עם העולם המשתנה. קרול, שחי באנגליה הויקטוריאנית, לא התמודד בספרו עם מציאות חייו אלא דווקא עם היפוכה המוחלט. קרול, שהיה הויקטוריאני המושלם כלפי חוץ, הטמיע בספרו את כל הפחדים של תקופתו, אלא שהוא הפך אותם על פיהם. עבורו לא היו אלו פחדים כי אם הזדמנויות, לא חששות אלא התפתחויות מלהיבות. אליס לא חיה בעולם ויקטוריאני וגם לא בעולם מודרני, אלא בעולם פוסט מודרני בו הגבולות נעלמו. מבעד לדמויות מטורפות ומגוחכות למראה אנו מזהים כי המטורף הוא השפוי, והשפוי הוא המטורף. סלבדור דאלי הניח ש'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' הוא ספר היסוד של הסוריאליזם; ואכן, קרול משנה את תפיסת המציאות והזמן ללא הרף, ומשתמש כל העת בחיות שנכחדו. קרול הטמיע בספר תחושה של עולם אנרכיסטי, עולם ללא חוקים בו הקורא לא יודע מה עלול להתרחש. אם תרצו, מדובר בפחד העמוק ביותר של כל שמרן טיפוסי. האם מדובר בעולם בו אנו חיים כיום?
'באמת רווח והצלה' אמרה אליס,
מבוהלת כהוגן לנוכח השינוי הפתאומי,
אך שמחה מאד לגלות שעודנה חיה וקיימת…
'הלוואי שלא הייתי בוכה כל כך!' אמרה אליס,
כשהיא שוחה הנה ושמה, מנסה למצוא מוצא.
'כעת איענש על זה, כנראה, בטביעה בתוך הדמעות של עצמי!
זה באמת יהיה דבר משונה, אין ספק! אבל הכל משונה היום'.2
החברה הפוסט-מודרנית איבדה מזמן את היכולת להבחין בין השפוי למטורף. היא מזמן הפסיקה לפחד מאיבוד תרבותה, ולעתים נדמה שהיא מנסה לאבד את תרבותה בכל בוקר מחדש. היא מעוניינת לתפוס את עצמה כחברה ללא חוקים, וכביכול גבולותיה פתוחים לכל אדם. אלא שלמעשה לא כך היא, וזהו גם אינו העולם המתואר בספרו של קרול. אם ננסה להתבונן מבעד למעטה הפרשנויות והכתבים שנכתבו אודות הספר, נגלה כי הספר דווקא מגלה לנו עולם מסודר מאד, שגם אם הכללים השוררים בו אינם ברורים דיים, הם עדיין נמצאים וקבועים. ארץ הפלאות שבה אליס נעה אומנם מאפשרת לה 'להיות ככל העולם על רוחה', אך מסתבר שגם שם הכללים נמצאים, אף שהם משתנים פעמים לבקרים. אליס, המשתנה בעצמה לאורך מסעה, מבינה כי השינוי הוא חלק מכללי העולם החדש בו היא נמצאת, וכי ניתן לשלוט בו, איכשהו.
הרב חיים, מנהיג לדרך (שאבדה ו) ששוקמה
ענק בענקים היה בהופעותיו. כשעלה על הבמה נשתנתה כאילו כל דמותו.
לא מסויג ומוצנע אלא כמצביא. כאילו היה כאדריכל המקים ארמונות מפרק קושיות מתרץ בעיות.
מאיר עולמות באור תורתו כשהוא עובר משעוריו החריפים לשיחותיו המוסריות,
שוב היה מרן זצ"ל בדמות מיוחדת.
רבי חיים, עדין הלשון מייסר במוסר, נוגע אמנם בעדינות אבל בחריפות.
הרב מנחם פרוש, הספד על הרב חיים שמואלביץ'
הרב חיים שמואלביץ' זצ"ל נולד בקובנה בשנת התרס"ג, ונפטר בירושלים בשנת תשל"ט. בילדותו זוהה כ'עילוי', ובגיל 22 כבר מסר שיעורים בישיבת מיר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נדד יחד עם הישיבה למזרח הרחוק, ולמרות שקיבל ויזות לארה"ב לו ולמשפחתו נשאר עם תלמידיו וסירב להותירם מאחור.
הרב חיים התמודד כל חייו עם עולם שאבד ואיננו. עולם הישיבות המפואר של אירופה נחרב לנגד עיניו, והוא נאלץ לשרטט לעצמו דרך להתמודד עם הכאוס של העולם החדש שנבנה מאפר השואה.
דרך ההתמודדות של הרב חיים הייתה שונה מזו ששרטט קרול עבור אליס; הייתה זו דרך שמרנית בוודאי, אך לא שמרנית בלבד, אלא כזו המנסה להדגים ולהראות כיצד ניתן להתמודד עם העולם החדש באמצעות הדגשת מידות התנהגות מסוימות עבור המחנך-המנהיג ומתוך כך עבור כולנו.
הרב חיים חיפש בקרב גיבורי עמנו את המידות הנכונות, והותיר עבורנו מפת דרכים שנטוותה מידות מידות. לא אתייחס כאן לכל המידות בהן הוא עוסק, אך אנסה לפסוע בין הדמויות והמידות ולתאר בקצרה את מפת הדרכים. בבואנו לבדוק כיצד עלינו להתנהג ומה יאפשר לנו להתמודד עם העולם בו אנו חיים, נוכל למצוא בדבריו הכוונה.
ראשית, הרב חיים פוסע בעקבותיו של יהושע בן נון. הוא שם לב שיהושע ממתין למשה שעלה לקבל את התורה למרגלות הר סיני, בנפרד מהעם כולו. מדוע יהושע לא ממתין במחנה, יחד עם כל העם? המרחק בין המחנה להר סיני קצר, וברור שנוח ועדיף להמתין עם כולם… יהושע, מסביר הרב חיים, ממתין למרגלות ההר משום שהוא לא מעוניין להפסיד את הזמן שיעבור מרדת משה מההר ועד להגעתו אל המחנה. הרב חיים לומד מיהושע כי עלינו להיות קיצוניים בתשוקתנו לידע. הידע עצמו לא מספיק; עלינו להוכיח במעשינו כי אנו צמאים אליו.3
לאחר מכן הרב חיים פוסע ליד אסתר המלכה. הוא תמה מדוע אסתר היא שגזרה על הצום, שהרי מרדכי היה גדול ונחשב ממנה, והוא היה זה שניסה לפעול ככל יכולתו לבטל את הגזרה. הרב חיים נוכח לדעת כי אסתר הרגישה אחריות כלפי העם היהודי: היא חשה אחריות אישית עבור כל אחד ואחת מאלו שייפגעו מהגזרה, ובשל כך זכתה ללבוש של 'רוח הקודש' ממש.4 מכך הוא לומד כי לא מספיק לפעול לטובת הכלל, אלא יש לחוש גם אחריות אישית עבור כל אחד ואחת. עלינו לפעול עבור היחידים, ולא רק עבור הכלל.
משם ממשיך הרב חיים ופוגש בשאול המלך. הוא מתבונן בחטאיו ושואל מדוע הוא חטא – מה הביא אותו לחיים אלו הרצופים כישלונות? הרב חיים נבהל כשהוא רואה עד כמה חייו של שאול המלך מלאים בבהילות ובחיפזון. שאול המלך הוא חסר סבלנות: במאבקו מול הפלישתים הוא נבהל מהעם ובוחר שלא להמתין לשמואל, ולכל אורך חייו הוא מפחד מתגובות ולא שוקל בסבלנות את המצב. שאול מפחד מהעם, מפחד מהמציאות ומפחד מהזמן. הוא לא ממתין ושוקל את מצבו.5 הרב חיים מלמד כי עלינו להיות קרי רוח, להתבונן במציאות, לבחון, לדגום ולהגיב במתינות.
משם פונה הרב חיים למשה רבינו ואהרון הכהן, ומתרשם מיכולתם לחלוק את רגשות האחר. אהרון מצליח לשמוח בשמחתו של כל אחד מעם ישראל, כאילו כל אירוע ואירוע מתרחש אצלו ממש. משה מצליח להרגיש את השמן שנמשח על זקנו של אהרון. שניהם מצליח לחוש את מה שמרגישים אחרים: הרב חיים מסביר כי לא די באכפתיות, אלא יש להיות אמפאטיים. עלינו לחוש את מה שהאחר חש.6
לבסוף, הרב חיים פונה לדוד המלך ורואה כיצד דוד מוציא את העדר שלו לפי יכולת הצאן: ראשית את הקטנים שיאכלו את העשבים הרכים, וכן הלאה. הוא מסביר כי עלינו להתייחס לכל אחד לפי יכולתו וצרכו.7
הרב חיים פוסע בין גיבורי עמנו, ומוצא את הדרך להתמודד עם העולם המשתנה. הוא לא היה מהפכן; הוא היה שמרן גדול שביקש להשיב ולהציל את עולם התורה. אך שמרנותו לא נבעה מחשש כי העולם משתנה אלא מתודעה כי העולם קורס, אם לא קרס כבר בעבר. חייו במיר בתקופת השואה, מסע הנדודים למזרח הרחוק וההשתקעות המחודשת שלו בארץ ישראל, אינם סיפור דידקטי אלא מציאות חיים. הוא עצמו ראה לנגד עיניו את אירופה החרבה ואת עולם התורה שאבד. הרב חיים זצ"ל מתמודד עם העולם שחרב, ומצייר עבורנו את התכונות אותן עלינו לבקש בהתמודדותנו עם העולם שלנו.
בין הרב החיים זצ"ל לאליס: שטים בסירה ללא יעד, מבקשים משמעות באופיינו
המושבעים רשמו הכל על הלוחות,
'היא לא מאמינה שיש שמץ משמעות בזה',
אך איש מהם לא ניסה להסביר את המסמך.
'אם אין בזה משמעות', אמר המלך, 'מה טוב:
זה חוסך המון טרחה, את מבינה, כי לא נצטרך לגלות אותה.
ובכל זאת… נראה לי שאני מבחין באיזו משמעות,
אחרי ככלות הכל'.8
גם בעולם כאוטי בו נראה שאליס נעה ללא משמעות, והדמויות בו גדלות, קטנות ומשנות את ערכיהן ללא הרף, גם שם ישנה משמעות מסוימת, אחרי ככלות הכל. אליס מוכיחה כי באמצעות שמירה על הדרך אפשר להגיע ליעד, וגם אם היעד אובד לך, הדרך תגלה אותו בסופו של דבר.
אלא שהליכה לעבר יעד אבוד היא מסובכת, וכאן אנו נזקקים להבין שהדרך לעתים מתגלה מתוך יחסינו עם עצמנו ועם אחרים. אותן הרב חיים זצ"ל ביקש מאיתנו מאפשרות לנו לשמור על הדרך: באמצעות חינוך אמפאתי אנו מגלים מהו היעד של כל אחד מתלמידינו, ובאמצעות חינוך לאחריות אנו מגלים את האחריות שלנו. התכונות השונות מסייעות לנו להבין כיצד עלינו לנהוג עם אחרים. שעה שהעולם משתנה והדרך אובדת, מערכות היחסים מאפשרות לנו למצוא את עצמנו. בעולם כאוטי ההתמקדות החינוכית לא תמיד יכולה לעסוק ביעד; לעתים היא עוסקת במקום זאת בחברים למסע.
התנסויותיה החברתיות של אליס ומגעיה עם הבריות השונות מוכיחות לנו כי גם בעולם משתנה ולא ברור ניתן למצוא סדר. אליס אומנם מתגלגלת לעולם אחר, אך עם זאת אחריותה, בקשותיה החוזרות ונשנות להבין את העולם, רגישותה לזולת וקור רוחה בסיטואציות בלתי סבירות, מזמנים לה רמזים אודות מסלולה הרצוי והנכון. אליס הפכה לדמות אשר מהלכת במסלול החיים מבלי משים, דמות זרה אשר יודעת לשרוד בעולם המשתנה ללא הרף. היא יודעת לקרוא את המפה גם בארץ ללא כיוונים או קנה מידה, ולנוע בקצב הנכון גם במקום בו הזמן עצמו איננו ברור. אליס היא מורת דרך המנסה להבין עולם המבקש להיות לא מובן. מנסה ומצליחה.
הספר 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' עבר בעולם המערבי תהליך של קידוש, קאנוניזציה. אולי לחלק מאיתנו הדבר נדמה מוזר, משונה או אפילו מגוחך; אך לאור דברינו כאן נראה כי אפשר להבין מדוע הארכיבישוף של קנטרברי, ראש הכנסייה האנגליקנית, תיאר את קבלת כתב היד המקורי לידיו כ'מחווה של טוהר ושל תום בעולם אובד דרך וחוטא'.
הגם שאנו מתלמידיו של הרב חיים זצ"ל, הרי שאנו עומדים בפני מציאות אחרת. איננו חיים בתודעה של עולם שקרס אלא בתודעה של עולם משתנה, עולם שהזהויות שבו נאלמות ונעלמות. הגם שרבים מאיתנו מחפשים עולם חינוכי ברור, עולם תורני בטוח ועולם בו הזהות היא חדה, הרי שאנו מתמודדים עם עולם שאיננו כזה. בהתמודדות זו, הדרך היחידה שלנו לשמור על עצמנו היא באמצעות שמירה על המידות ועל התכונות שלנו. לכן בעוד אנו נעים בעולם כאליס הרי אנו מבקשים ללמוד מגיבורי עמנו ותכונותיהם, ולצעוד איתם בארץ הפלאות שלנו. אנו מבקשים את החכמה והדעת, מבקשים להיות אמפאתיים וקרי רוח, ומבקשים להעניק יחס אישי תוך אחריות לכלל.
אנו מבקשים להישען על דרכו של הרב חיים שמואלביץ' ולחנך לאורו, אך נדמה לי כי בעוד שהוא הצליח להגיע לגדת הנהר השוצף, וביקש להציל את עולמו שקרס וחרב, הרי שאנו הנמצאים בארץ ישראל תשפ"ב שטים על סירה בעולם שונה לחלוטין. אומנם אנו מתקשים לנווט בצורה ברורה, אך אנו עדיין מבקשים להיות מודעים למסע בו אנו צועדים. לואיס קרול החל לטוות את מסעותיה של אליס בארץ הפלאות לפני כ-160 שנים על סירה אשר עשתה את דרכה במסלול ברור, תוך שהוא חוזה באופן נבואי את אובדן הדרך והמסלול. ואכן, המסע מתחיל בכל יום שבו אנו קמים בעולם אובד הדרך של ימינו, נעדרי מסלול ומנהיגה, זקוקים לאליס.
