מדרש מלחמת הבדידות

על הפנים השונות של הבדידות המלוות את המלחמה באשר היא, ואת המלחמה הנוכחית בפרט.

איתם רונצקי

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בראשית ל"ב, כה)

א

מה עניין ויוותר יעקב לבדו אצל ויאבק איש עִמו?

לומר לך, כל הנאבק – לבדו הוא. כל הנלחם – בדד ילך. אף שאינו לוחם, אך מלחמה אופפתו, לבדו נושאה על שכמו, והיא נושאתו על שכמה.

דבר אחר, עִמו לא נאמר אלא בשל ויוותר לבדו. כל הנותר לבדו, שרו של עשו מתגרה בו.

יצחק מנשֹיָא דרש, כתיב עַמו, וקרי עִמו, לא תלה הכתוב ויאבק איש עִמו, אלא בעַמו. אין איש מתגרה בישראל, אלא מפני שנאבקו ומפני שאיש איש נותר לבדו.

ואחרים דרשוהו בפנים אחרות, למה כתיב עַמו? לומר שאין הנאבק לעַמו אלא המפנים שנותר לבדו, שאין לו על מי להישען אלא.

אי נמי, אין לעַמו, אלא במידה שהוא איש. כדאמרי אינשי, גודל ועוצמת האדוות הנוצרות, המרחק אליו הן מגיעות, נובעים מגודל וצורת האבן הצוללת במרכזן.

אי נמי, אין הנאבק אלא המוותר ומוכן לבדו; לבדו ממדינתו, לבדו מצבאו, לבדו מהסדר המדומיין שבו נוהג הוא לתלות הדברים.
ומעשה טרגי בילד חמוד, שבעת שהשתכשך בבריכת המלון דעת הוריו הוסחה, ומאמצי ההחייאה כשלו. בית המלון נסגר בעקבות התביעה, ועדה של משרד הפנים קבעה שאין להפעיל בריכות בעומק העולה על 20 ס"מ, והפקיד שהעמיד את שיעור התקנה הקודם על 40 ס"מ בלבד פוטר. מאבקם של ההורים האבלים נשא פרי, אשמים רבים נמצאו לו למקום, והילד איננו.

דבר אחר, בשכר ויוותר יעקב לבדו, זכה לויאבק איש עימו. ואין איש, אלא יעקב, שנאמר ויעקב איש תם (בראשית כ"ה, כז). צא ולמד.

ויאבק, דרשו חכמים, נעשה כאבק בפני אותו האיש, לפיכך החציף פניו להילחם בו. בשם טרייסי קראוץ' אמרו לשון אחר, ויוותר יעקב לבדו ויאבק, כל הנותר לבדו הרי הוא נידף לפני רוח, הרי הוא פורח כגז אין מאחז, הרי הוא ניזל בלא מוצקות באין תחום לו. מה תקנתו? יהא איש, וסופו שזוכה לעִמו.

דרשה ר' מישקובסקי, לא נקרא יעקב 'איש' בלא שם לוואי, עד שנאמר בו 'ויפרוץ האיש מאוד מאוד' (בראשית ל', מג). באיש איבד שמו, ובאיש קיבל. באיש איבד שמו, שנאמר 'ויפרוץ האיש מאוד מאוד', ובאיש קיבל, שנאמר 'ויאבק איש עימו… ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל'. שאינו עוד 'איש פלוני', כי אם 'איש בעל שם'.
ובשכר שזכה יעקב לאיש, נאמר בו בזרעו לדורי דורות 'וימצאהו איש' (שם ל"ז, טו), וסופם שאומרים 'את אחיי אנוכי מבקש' (שם, טז).

ב

ויוותר יעקב לבדו, וכן הוא אומר ביוסף 'וישימו לו לבדו' (בראשית מ"ג, לב). זוהי בדידותו של הנותר תמיד, של שאינו שייך. בכל מקום בא יוסף באתְ הצלחה, באתְ סייעתא דשמיא, ובאתְ לו נשיאת החן. [והיה יוסף מריץ צחוקים עם החבר'ה ויושבים ומעשנים נרגילה בכיף]. ובכל זאת, לא שב יוסף ונחלץ מזרותו. וכן הוא אומר 'ויסוב מעליהם ויבך' (שם מ"ב, כד).

ויחלום יוסף (שם ל"ז, ה), מה חלום חלם? שהוא ואחיו יחד מאלמים, שיש 'אנחנו' (שם ז). 'ויחלום עוד… ויספר' (שם, ט), לא ניחמתו כל אהבתו של אביו, ששנאוהו אחיו. ועל דבר זה נאמר 'ויצעק איש אפרים… ולנו לא קראת ללכת עימך' (שופטים ל"ב, א), שננגע עצב חשוף בנפשם. [שאף שהתגלה יוסף לאחיו, בכל זאת 'לא עמד איש איתו בהתודע יוסף אל אחיו' (בראשית מ"ה, א), ויהי יוסף שבט לאאוטסיידרים, שנאמר בברכת משה 'נזיר אחיו' (דברים ל"ג, טז)].

ויוותר יעקב לבדו, וכן הוא אומר במשה, 'וניגש משה לבדו' (בראשית כ"ד, ב). זוהי בדידותו של איש האחריות, שאין איש ניגש עימו, אלא הוא לבדו.

ולא עוד, אלא שעול האחריות כבד עליו, בשל בדידותו, שנאמר 'איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם' (דברים א', יב). ויש אומרים, הוא המשא הוא הבדידות. איכה אשא את לבדי, מאי לבדי? טורחכם ומשאכם.

יוסי שרו של אל אומר, בדידותו של משה זוהי בדידותו של איש המודיעין, שחבריו מ'סיטרא דסומקא',1 וליבו בוער, ועורו מכוסה בזיעה קרה, ופיו אינו מוציא מילה. ולא עוד, אלא שנאמר בו 'וייתן על פניו מסווה' (שמות ל"ד, לג).

ועל כך נענשה מרים, שלא הבינה בדידותו של משה, שנאמר 'ותדבר מרים ואהרון במשה' (במדבר י"ב, א). מה עשו ישראל לרפאה? 'והעם לא נסע עד היאסף מרים' (במדבר י"ב, טו).

ויוותר יעקב לבדו, וכן הוא אומר באליהו 'ואותר אני לבדי' (מלכים א י"ט, י; שם, יד). זוהי מצוקת החש שאיך אפשר לחשוב כך אחרי כל מה שעברנו, איך אפשר שלא להבין. זוהי החרדה שאם העולם ימשיך בשגעונו, מה ימנע את 'ואחר הרעש אש' (שם, יב). 'ויקם וילך אל נפשו' (שם, ג), זוהי בדידותו של החש שהכל יודעים מה צריך להשתנות, איך נראה האחרי, ורק הוא אינו יודע, ואין מזור. והוא חרד שיקחו את נפשו, והוא יחל לדעת גם.

ויוותר יעקב לבדו, אמר נ. קצירו, פסוק זה לא נדרש אלא על שמשון. כתיב הכא 'למה זה תשאל לשמי' (בראשית ל"ב, כט), וכתיב בלידת שמשון 'למה זה תשאל לשמי' (שופטים י"ב, יח). מה יעקב נאבק לבדו, אף שמשון כל חייו נאבק לבדו. הה"ד 'וירא אישה בתמנתה' (שופטים י"ד, א), וכן הוא אומר 'וירא שם אישה זונה ויבוא אליה' (שופטים ט"ז, א), וכן הוא אומר 'ויאהב אישה בנחל שורק' (שופטים ט"ז, ד), שכל חיי שמשון חי במצוקת בדידותו.

וכל כך למה? לפי שעת מלחמה הייתה, ואין מפלט לרוח לנוח, אין זיז להיאחז בו, אין מוצקות להפגיש בה היות אדם. כל הדברים ערורים, איש איש במצוקו אבלו ותפזורתו. וישתוקק שמשון לתודעה אחרת בחייו, ליצור מבט דו-ממדי שיאפשר נפח להיותו. וזהו שאמר הכתוב 'כי תואנה הוא מבקש' (שופטים י"ד ד) – תואנה להיות הוא.