כיצד הפכו 32 רבנים, בעל כורחם, לסנגורים של נבואות ממוחשבות

אלעד קפלן

י׳ בתמוז ה׳תשפ״א
זמן קריאה : 20 דקות

בהקשר של הצופן התנכ"י, השימוש בטכנולוגיה נעשה לא בכדי לחזק את הנגישות למקורות ידע קיימים, אלא לשם המצאת 'מוצר דתי' חדש, שיצטרף לארון הספרים היהודי.

אנשי הצופן לא הסתפקו רק בהוכחת קיומן של צפנים בתורה. הם ביקשו לרתום את אמצעי המחשוב גם לשם הוכחת מקורה האלוהי.

הצפנים בכתבי הקודש, אם הם קיימים, מבוססים על הנחות והשערות לגבי קיומם של צפנים, שקשה למצוא להן ביסוס עובדתי או אמירות מפורשות בכתבי הקודש עצמם.

שימוש בטכנולוגית מחשוב לשם חשיפת 'תורה נוספת בתוך התורה' הביא לא רק לחיזוק מעמדה של התורה כלפי חוץ, אלא גם לחיזוק מעמדה של הטכנולוגיה בתוך החברה הדתית.

האם אמצעי המחשוב מאפשרים לנו התגלות מסוג חדש, או שמא קריאה זו במקורות דווקא חותרת תחת יסודות התורה עצמה?

על הצופן התנכ"י ותורת האינפורמציה, ועל יחסי הגומלין שבין דת וטכנולוגיה.

'

כל דור זוכה לגילוי ייחודי לפי האתגר הרוחני המוטל על אותו הדור. זכה דורנו לדעת את חכמת המחשב, שהוא הכלי המייחד אותו בהעברת מידע בלימודים, בכלכלה, במדע, בלוחמה, ואף בשעשועים, ובאמצעות המחשב ניתן לגלות את הצופן המוסווה באותיות התורה.

הרב שמואל יניב1

בין דת וטכנולוגיה קיימת מערכת יחסים היסטורית מורכבת. 'חדש אסור מן התורה' קבע במספר הזדמנויות הרב משה סופר, הידוע כחת"ם סופר (1762-1839), אחד הרבנים המשפיעים בתקופתו, שעיצב במידה רבה את תפיסתה של האורתודוכסיה השמרנית ביהדות.2 גישתו לגבי ה'חדש' נקבעה מתוך חשש כי שינויים חברתיים יובילו לשינוי חוקים ומנהגים של החברה הדתית. החל מתקופתו של החת"ם סופר ועד היום, ישנן התייחסויות מגוונות של פוסקי הלכה ומנהיגים דתיים להתפתחויות טכנולוגיות וחברתיות, כאשר גם בחוגים השמרנים ביותר האיסור על 'חדש' נתקל פעם אחר פעם באתגרים חדשים.

לצד תפיסות דתיות לפיהן רדיפה אחר קידמה ושימוש בטכנולוגיה עלולה להרחיק את האדם מהעיסוק בחיי הדת והרוח, ישנם ניסיונות רבים של אנשי דת לשלב בין מערכות טכנולוגיות לאמונה ופרקטיקה דתית, במטרה להשתמש בטכנולוגיה במסגרת אורח החיים הדתי.3 ישנן אינספור דוגמאות לשימושים שונים בטכנולוגית מחשוב לשם לימוד תורה והפצתה. כך, למשל, רבים יתקשו לדמיין כיום לימוד תורה ללא מאגרי מידע ממוחשבים כמו פרויקט השו"ת, ספריה תורנית דיגיטלית שמכילה מאות ספרי קודש, שהפכה לכלי משמעותי עבור לומדי תורה ופוסקי הלכה.4 צורה אחרת בה נרתמו אמצעי הטכנולוגיה ללימוד התורה היא האופן בו המחשב מנגיש את האפשרות להתייעץ עם רבנים על ידי שאלות ותשובות באינטרנט וכן לאתר תשובות הלכתיות רבות, שהיו פעם זמינות רק בספריות תורניות גדולות ונגישות רק לאלו שהיו להם את הזמן וכישורי השינון והלמידה הנדרשים. דוגמה נוספת היא האופן בו חב"ד, ברסלב ותנועות דתיות שונות עושות שימוש באינטרנט לשם הפצת משנתם הדתית.5

'הצופן התנ"כי',6 שעורר עניין ציבורי החל משנות ה-90 של המאה ה-20, מהווה גם הוא ניסיון של אנשי דת לרתום טכנולוגיות מודרניות להעשרת הידע היהודי. כפי שנראה בהמשך, מדובר בדוגמא מרתקת במיוחד, בה השימוש בטכנולוגיה נעשה לא בכדי לחזק את הנגישות למקורות ידע קיימים אלא לשם המצאת 'מוצר דתי' חדש, שיצטרף לארון הספרים היהודי. שימוש זה במחשבים על מנת לחפש אחר צפנים בתורה שנוי במחלוקת עד היום, ומעלה שאלות רבות הן לגבי משמעותם העכשווית של כתבי הקודש הקדומים והן לגבי משמעותם של אמצעי המחשוב המודרניים לעולם הדתי.

במאמר זה נבחן מהו הצופן התנ"כי ואילו שימושים נעשים בו, מהן הביקורות על חיפוש אחר צפנים בכתבי הקודש, וכיצד ניתן להבין את קיומם או אי-קיומם של הצפנים בראי תורת האינפורמציה. לאורך הדרך נבחן את יחסי הגומלין בין דת וטכנולוגיה, ונראה כיצד הם באים לידי ביטוי במסגרת החיפוש אחר מידע נסתר בתורה.

מהו הצופן התנ"כי?

התנ"ך מלא במסרים, הכתובים בטקסט וניתנים לפרשנות. עם זאת, במהלך השנים נעשו ניסיונות למצוא בתוך הטקסט של כתבי הקודש מסרים נוספים, נסתרים, שרק סוג מיוחד של קריאה מאפשר להיחשף אליהם. כך, למשל, הספרות הרבנית והקבלית במהלך ההיסטוריה היהודית עשתה שימושים שונים ב'רמזים' בתוך כתבי הקודש, כגון שימוש בראשי תיבות וגימטריות, באופן שחושף, לטענתה, מסרים ורעיונות בתוך התורה והשפה העברית. כך כתב רבי משה קורדובירו, מחשובי העוסקים בתורת הסוד היהודית, במאה ה-16 בספרו 'פרדס רמונים': 'ידיעת סודות תורתינו הקדושה הוא על ידי הצירופים, והגימטריאות, והתמורות, וראשי תיבות, וסופי תיבות, ותוכי תיבות, וראשי פסוקים, וסופי פסוקים, ודילוג אותיות וצרוף אותיות'.7

'הצופן התנ"כי' מבקש לחשוף מסרים על ידי דילוגי אותיות בתורה, בטכניקה שקשה מאוד לבצע ללא אמצעי מחשוב (Equidistant Letter Sequences – ELS). בצורה זו מבקשים חוקרי הצופן לבצע 'דילוגים' בתוך התורה, על פי מפתח קבוע של אותיות, וכך לאתר ולהרכיב מילים ומסרים חדשים. כלומר, לאחר האות הראשונה, שאר האותיות יופיעו במספר אותיות קבוע זה מזה עד להשלמת המילה.

הראשון לעסוק בצורה מסודרת בדילוגי אותיות בתורה היה, ככל הנראה, הרב חיים מיכאל ויסמנדל, רב חרדי בסלובקיה, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא ידוע כמי שמצא את המילה 'תורה' בדילוגים של 49 אותיות במקומות שונים בתורה.8 תפיסה זו נתנה השראה למחקר הממוחשב של דילוגי אותיות בתורה, שהחל להתפתח בשנות ה-80 עם הופעתם של מספר מחקרים בנושא. הגדול והמוכר שבין מחקרים אלו הוא 'ניסוי הרבנים הגדול', בו שמותיהם ותאריכי לידתם ופטירתם של 32 רבנים גדולים וידועים מההיסטוריה היהודית אותרו בדילוגי אותיות בתוך הטקסט. מחקר זה פורסם בשנת 1994 על ידי דורון ויצטום, איליה ריפס ויואב רוזנברג בכתב העת המדעי 'Statistical Science'. במסגרת המאמר הציגו המחברים את האופן בו ניתן לאתר את שמותיהם של הרבנים, לצד תאריך לידתם ופטירתם ומקום פועלם, על ידי שימוש בדילוגי אותיות בתורה.9 המאמר עסק בעיקר בניסיונות לחישוב ההסתברות הסטטיסטית כי הצפנים יופיעו בטקסט באופן מקרי, וטען כי הדבר אינו סביר.

הצופן הפגיש בין יכולות מחשוב חדשות לבין אמונה קיימת בהימצאותם של מסרים מוסתרים בכתבי הקודש. נדמה היה שמידע שהיה נגיש פעם, לכל היותר, ליודעי סוד, יכול להיות נגיש לכל מי שמחזיק בביתו מחשב. לא היה מתאים מן המחשב כדי לערוך סקירות אקראיות, שילמדו איפה ישנן תבניות דילוג שמניבות מידע בעל עניין. המחשב מאפשר 'לדלג' בין אותיות בקלות רבה ולמצוא מספר מילים רב יותר, עם מפתח דילוגים גדול ממה שניתן היה לעשות ללא שימוש בטכנולוגיה. כמו כן, פותחו תוכנות שונות המאפשרות לחפש מספר מילים בפסקה מסוימת בתוך הטקסט התורני, ובדרך זו למצוא קשר רעיוני בין אותן מילים לבין הדברים שנכתבו בטקסט עצמו, על ידי פרשנות הכתובים, באופן שנותן ממד נוסף לצפנים ולמשמעותם הדתית. כך, למשל, אותרו צפנים שעוסקים במשא ומתן המדיני עם הפלסטינים בשנות ה-90 ('שמעון פרס', 'חוזה שלום', 'ישראל', 'ערפאת' ועוד) בפסקה שעוסקת במרד קרח ועדתו במשה במדבר, שהביא לפירוש לפיו העוסקים בהסכמי השלום עושים זאת ממניעים לא נכונים, ממש כמו קרח ועדתו.10

אנשי הצופן לא הסתפקו רק בהוכחת קיומן של צפנים בתורה. הם ביקשו לרתום את אמצעי המחשוב גם לשם הוכחת מקורה האלוהי של התורה, כשחישבו עד כמה נדירה סטטיסטית האפשרות שצפנים אלה יימצאו במקרה, מבלי שהכותב ישתול אותם שם בכוונה. כמו כן, בבחירת הצפנים שעמדו בלב ניסוי הרבנים, וכן בניסויים נוספים של איתור דילוגי אותיות בתורה, המטרה לא הייתה חשיפת צפנים נסתרים אקראיים, אלא איתור מילים ושמות אנשים שנקבעו מראש על ידי עורכי המחקר. עצם הבחירה של ויצטום, ריפס ורוזנברג לחפש מידע דווקא אודות 32 רבנים, שחיו שנים רבות לאחר מתן תורה, מעידה גם היא על גישה דתית. בחיבור כתבי הקודש ניתן היה להצפין מידע רב, גם כזה שהיה ידוע בעת כתיבתם, ללא צורך בנבואה עתידית על קיומם של רבנים לאורך ההיסטוריה היהודית. הבחירה לחפש דווקא מידע כזה מעידה כי עורכי המחקר קיוו להוכיח באמצעות המחשב לא פחות מאשר את קיומו של הקב"ה, כמי שמצוי מעל הזמן וצופן בתורתו נבואות על העתיד לבוא.

בתוך העולם היהודי-אורתודוכסי פורסמו ספרים שונים על צפני התורה, שניסו, בין היתר, להוכיח בדרך זו את אמיתות התורה. בין כותבי הספרים נמנים חוקרים, רבנים ועיתונאים.11 לצד השימוש בשיטת דילוגי האותיות, התפתחו שיטות נוספות, משלימות, לעיסוק בצפנים, תוך שימוש בגימטריה ובתבניות של מילים.12

הספר המפורסם ביותר שעוסק בצפנים נכתב על ידי העיתונאי מיכאל דרוסנין בשנת 1997, ותבע את המונח The Bible Code.י13 בספר זה טען דרוסנין כי בעזרת הצופן ניתן לא רק למצוא שמות ותאריכים, אלא גם לחזות את העתיד. במוקד הספר פרסם דרוסנין צופן שחזה לכאורה את רציחתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על ידי מתנקש, וכן 'תחזיות' נוספות כגון הנחיתה על הירח, השואה ומלחמת המפרץ. הספר זכה להצלחה רבה, אך עורר ביקורת רבה לא פחות. בין המבקרים נשמע גם קולם של  מתנגדי השיטה של דילוגי אותיות בתורה וגם של אלו שתומכים בה, אך לא מאמינים שהיא יכולה לנבא עתידות. מאוחר יותר הוציא דרוסנין ספרים נוספים בסדרה, המדגימים את שיטתו לחשיפת תגליות מהעת החדשה על ידי איתור צפנים מתאימים בתורה.14

 

ביקורת על הצופן

הדיון בכתב העת Statistical Science נמשך בשנת 1999 עם מאמר ביקורת שטען כי חשיפת הצפנים מבוססת על טעות או הטעיה. בהקדמה לכתב העת כתב העורך, רוברט קאס, שבתחילה התייחס אל המאמר המקורי כאל 'חידה', כי כעת 'החידה נפתרה'. כלומר, על אף ההתעניינות הראשונית, אין ייחודיות בטקסט התנ"כי על פני טקסטים אחרים באיתור קודים על ידי דילוגי אותיות. המאמר העלה מספר כשלים במאמר המקורי, וביניהם הקלות של הטיית התוצאות על ידי בחירת מילים מסוימות לאיתור, ריבוי האופנים השונים של כתיבת השמות והתאריכים של הדמויות שאותרו, וכן האפשרות לפגוע בטיב התוצאות המתקבלות על ידי שינויים קלים בבחירת מושאי החיפוש, מה שיכול להעיד על סימון המטרה מראש מצד כותבי המאמר המקורי.15

עיקר הביקורת מתבסס על הטענה שכותבי המאמר המקורי הניחו את המבוקש, וביודעין או לא, הרחיבו את האפשרות הסטטיסטית למציאת הצפנים בתוך הטקסט. לפי טענה זו, עומדות בפני מאתרי הצפנים אפשרויות רבות להשפיע על התוצאות על מנת ליצור מצג שווא כאילו ההסתברות לאיתור הצפנים נמוכה מכפי שהיא באמת.16 בצורה דומה, טוענים המבקרים, ניתן למצוא צפנים בטקסטים אחרים, למשל בתרגום העברי של 'מלחמה ושלום' ו'מובי דיק'. בלב הביקורת עומדת הטענה כי התנ"ך הוא ספר רחב היקף, כך שאם מתחשבים בנקודות ההתחלה השונות ומגדילים את מרחק הדילוגים בין האותיות, ישנן אפשרויות רבות מאוד לאיתור 'צפנים'.17

יצוין כי גם בקרב תומכי הצופן וגם בקרב מתנגדיו רבים מסכימים כי לא מדובר במחקר מדעי, וכי אין שום דרך וודאית לדעת אילו צפנים מסתתרים בתוך התורה, אם בכלל. אי לכך, ניתן רק לשער אם קיימים צפנים, באילו צפנים מדובר וכיצד עלינו לחפש אותם. מסיבה זו גם אם מחקר מדעי נכשל באיתור צופן מסוים, אין זה מעיד על כך שהוא אינו קיים, או שצפנים אחרים אינם מצויים בתוך הטקסט.18

 

הרעש התנכ"י

ניתן להבין יותר על משמעותו של הצופן התנכ"י באמצעות תורת האינפורמציה, שעוסקת בשאלות הנוגעות להעברת מידע בערוץ מסוים.19 ניתוח זה יכול לשפוך אור על האתגרים העומדים בפני הוכחת קיומו של מידע מוצפן בתוך כתבי הקודש וכן להעיד על גישתם התורנית של המצדדים בחיפוש אחר מידע זה.

ראשית, תורת האינפורמציה מחייבת אותנו לשאול איזה סוג של צופן הוא הצופן התנ"כי? קלוד שאנון, במאמרו 'A Mathematical Theory of Cryptography', פרס תשתית מתמטית למערכות הצפנה, והבחין בין  שלוש קטגוריות כלליות של מערכות כאלו:20

  1. מערכות הסתרה: במערכות אלו לא רק המסר מוסתר, אלא גם עצם עובדת קיומו (למשל על ידי כתיבתו בדיו נעלם, או הסתרתו בתוך טקסט עם מסרים אחרים).
  2. מערכות פרטיוּת: מערכות שידוע שקיים בהן מסר חבוי, אך נדרש ציוד מיוחד על מנת לחשוף אותו (למשל כתב מראה, הדורש שימוש באמצעי טכנולוגי המצוי בידי אדם מסוים בכדי לקרוא את המידע).
  3. מערכות סודיות 'אמיתיות': מערכות בהן משמעות המסר מוסתרת על ידי צופן או קוד, אף שעצם קיומו אינו מוסתר.

לפי שאנון, מערכות הסתרה הן בעיקרן בעיה פסיכולוגית, כיוון שהנתקל בהן אינו מודע כלל לכך שהן מסתירות מסר, בעוד שמערכות פרטיּות הן בעיקרן בעיה טכנולוגית, כיוון שהנתקל בהן יודע שיש בהן מסר סמוי אך חסר לו המכשור הנחוץ כדי לפענח אותו. לעומת זאת, מערכות מהסוג השלישי הן מערכות סודיות 'אמיתיות', שכן מי שנתקל בהן מודע לכך שהן מצפינות מסר סודי, ויש לו גם את האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים כדי לפצח אותו – אבל טיבה של מערכת הסודיות עומד בינו לבין פענוח הצופן.

נראה כי הקטגוריה האחרונה פחות רלוונטית לעניינינו; אך עדיין אפשר לשאול, לאיזו משתי הקטגוריות הראשונות של מערכות ההצפנה מתאים הצופן התנ"כי? התשובה לשאלה זו אינה טכנית בלבד, אלא היא תלויה בראש ובראשונה בשאלה אחרת, הנוגעת ליסודות האמונה לגבי אופיו ומהותו של הטקסט התורני. הצפנים בכתבי הקודש, אם הם קיימים, מבוססים על הנחות והשערות לגבי קיומם של צפנים, שקשה למצוא להן ביסוס עובדתי או אמירות מפורשות בכתבי הקודש עצמם. השאלה אם לראות בצפנים מערכת הסתרה בה מוחבאים מסרים, או מערכת פרטיות הנחשפת על ידי יכולות המחשוב, תלויה באמונה ביחס לתפקידם ומשמעותם של כתבי הקודש, והאופן בו הם מעבירים מידע לבני האדם. במהלך הדורות היו רבים שראו בתורה מעין 'מערכת הסתרה', שכוללת בתוכה גם רובד פרשני של 'רמזים', שחבויים בתוך הטקסט. העיסוק בצפנים יכול להיכלל בקטגוריה זו. עם זאת, התרחבות החיפוש אחר צפנים בשנות ה-80 וה-90, לצד התרחבות השימוש באמצעי מחשוב, יכולה למקם את הצופן גם בקטגוריה של 'מערכת פרטיות', שמצריכה את יכולות העיבוד של מחשבים לשם חשיפתה, שכן הזמן הנדרש מבני אדם לחשוף צפנים אלו ללא אמצעי מחשוב יהיה רב מאוד. מעבר זה, ממערכת הסתרה למערכת פרטיות, טומן בחובו התייחסות מיוחדת לאמצעי המחשוב ככלי חיוני בפענוח של כתבי הקודש. נרחיב על כך בהמשך.

זווית אחרת של תורת האינפורמציה, המסייעת גם היא להבנת הצופן התנכ"י, נוגעת לא לסיווג של מערכת הצפנת המידע, אלא ל'רעש' שעלול לפגום בשלמות מידע זה. לשם כך, יש לבחון את ה'רעש' הנלווה לצפנים. מושג ה'רעש' תלוי במושג ה'אינפורמציה', ונוגע בכמות האפשרויות הארגוניות של שיטה או טקסט נתון. כל הליך תקשורתי מלווה בהפרעות או בעיוותים של המידע, אך אין מניעה כי רעש זה יצטייר כדבר בעל משמעות.21 אי לכך, קשה להבחין בין צופן המעיד על כוונת המצפין להטמין מידע סמוי, לבין צופן שהוא למעשה תוצאה אקראית ומקרית של 'רעש'. בנוסף, ההנחה שישנו 'רעש' מאפשרת לעצב את הטקסט לפי רצונו של מפענח הצפנים, כשהוא יכול לפרש דברים שאינם מתיישבים עם תפיסתו כ'רעש' ולא כ'מידע'. כמובן, שההחלטה מהו 'רעש' ומהו 'מידע' מאפשרת להניח את המבוקש לא רק כמענה לשאלת קיומם של צפנים, אלא גם ביחס לתוכנם. במילים אחרות, ניתן להתאים את החיפוש על מנת שיתאים לתוצאות שרוצים להשיג, תוך התעלמות מקטעי מידע לא רצויים באמתלה שמדובר ב'רעש', או תוך הוספת אותיות ומילים אחרות למידע המבוקש, שהן למעשה 'רעש' ולא חלק מהמידע עצמו. כך, למשל, ניתן לבחור באופנים שונים לכתיבת מילים מסוימות, עם כתיב מלא וחסר, או להעדיף מילים קצרות יותר, כגון ראשי תיבות, באופן שעלול להגביר את הסיכוי לאיתורן.

בעיה נוספת באיתור הצפנים היא הצורך בנוסח אחיד ומוסכם של הטקסט, שכן כל אות נוספת או חסרה עלולה לשנות לחלוטין את מפתח הדילוגים הנדרש עבור הצפנים. כך קורה, שהשאלה בדבר קיומו של צופן נוגעת גם לתפיסות דתיות לגבי שלמותם המדויקת של כתבי הקודש. בכדי לברר אם ייתכנו צפנים בתורה, ישנו צורך לדון גם בסבירות ההנחה כי הטקסטים בהם מחפשים נשארו במשך אלפי שנים נטולי 'רעש' וטעויות, ולבחון את העובדה שקיימות גרסאות שונות של כתבי הקודש, עם שינויים קלים. התומכים בחיפוש צפנים נוטים להתעלם משאלות של 'רעש' בהעברת כתבי הקודש, 'רעש' שעלול לגרום לשיבושים ושינויים בשלמות הטקסט; הם מציגים הטיות לשוניות שונות עבור הצפנים שהם מחפשים, אך לא גרסאות שונות או דרכי כתיבה אחרות של הטקסט שבתוכו הם מחפשים אותם.22

ישנם ניסיונות להתמודד עם טענות אלו. כך, למשל, טוען וויליאם וונבל כי תורת האינפורמציה יכולה דווקא להסביר את שלמות כתבי הקודש. לדבריו, יש להבין את כתבי הקודש כמקבץ מסרים, שנמסרו מאלוהים לבני אדם לאורך הדורות, כאשר הרעש הנמצא בערוץ בו המידע צריך לעבור הוא ההיסטוריה האנושית, המפרידה בין חיבור כתבי הקודש לבין נמעניהם. רעש זה אינו מחייב כי המידע שיימסר לבני האדם יהיה פגום; וונבל מציין את התיאוריה של שאנון, לפיה אם כמות ואופי הרעש בערוץ מסוים ידועים מראש, אזי ניתן לקדד את המידע כך שהוא יגיע לנמען ללא כל טעות.23 תפיסה זו אינה מחייבת שהמידע הנמסר יהיה זהה למידע המתקבל, אלא רק שהרעש בערוץ המידע לא יפגע במסר של המידע. כלומר, אם עבור כותב הצופן הכל ידוע, והוא יכול לנבא את העתיד באופן מדויק, אזי הוא יכול לעצב את המידע באופן שתואם את ההתפתחויות ההיסטוריות, וכך להבטיח את שלמות המסר לכל אורך ההיסטוריה ללא פגם. בדרך זו, שינויים שאולי התרחשו בטקסט לאורך השנים אינם גורעים מההנחה כי המידע המתקבל מתוך הטקסט הוא שלם ואמיתי.24 תפיסה זו יכולה להוות ביסוס רעיוני גם לשיטתם של חלק מחוקרי צפני התורה, שגורסים כי עצם קיומם של מחשבים מאפשר לחשוף את הצפנים 'בדור הנכון', כלומר על פי התכנון האלוהי של העברת המידע בהתאם לרעש של ההיסטוריה האנושית. עם זאת, גישה זו מרחיקה עוד יותר את העיסוק בצפנים מעיסוק מדעי והופכת אותו לעיסוק 'נבואי', הנוגע ביכולתם של חושפי הצפנים ומחשביהם להיות מקבלי המידע האלוהי כפי שהוא נועד להיחשף בזמן הנכון ובמקום הנכון.

קדושת המחשוב

סקרנו את האופן בו נעשה שימוש ביכולת העיבוד של המחשב על מנת לאתר צפנים בעזרת דילוגי אותיות בתורה, ואת היחס למידע המוצפן במסגרת תיאורית האינפורמציה. מכל האמור עולה כי הוגי הצופן התנ"כי ביקשו להשתמש בטכנולוגיות מחשוב בכדי להצדיק את אמונתם הדתית. אלא שיש גם צד שני למטבע: לצד השימוש במחשבים כדי לגבות טענות דתיות על אמיתות ושלמות כתבי הקודש, שימוש זה פעל גם למתן 'הכשר' לאמצעי המחשוב, תוך הצגתם בתור מעין 'שליחי מצווה' המסייעים להגשמת מטרות דתיות. כך, למעשה, שימוש בטכנולוגית מחשוב לשם חשיפת 'תורה נוספת בתוך התורה',25 הביא לא רק לחיזוק מעמדה של התורה כלפי חוץ, אלא גם לחיזוק מעמדה של הטכנולוגיה בתוך החברה הדתית.

הספרים והמאמרים שנכתבו על הצופן התנ"כי מתייחסים באופן ישיר לשאלת מעמדו הדתי של המחשב. במסגרת ניסיונם להוכיח כי קיימים צפנים נסתרים בתורה, הם מייחסים משמעות נשגבת למחשבים ולשיפור ביכולות העיבוד, ומשבחים את המחשב ככזה שמאפשר ליצור מידע דתי חדש בתוך הטקסט. המחשב לא רק חושף את התכנים הסודיים אלא גם מנגיש אותם לאנשים שאינם עוסקים בתורת הקבלה והסוד או בלימודי יהדות, כך שגם אדם שלא למד תורה מימיו יכול להתחיל לחפש צפנים ומסרים נסתרים, שעד אז היו, לכל היותר, מנת חלקם של מעטים בלבד. בנוסף לכך, כדי להתמודד עם שאלת 'הרעש התנ"כי' שנידונה לעיל ישנו צורך לטעון כי המחשבים אינם רק אמצעי לחשיפת צפנים בתורה, אלא שהם ממש נוצרו והתפתחו (כרצון הקב"ה) על מנת שנוכל לחשוף צפנים אלו בעת הנכונה. חלק מהספרים, שיצאו בסוף המאה ה-20, אף שמו על הכריכה תמונות של מחשב לצד אותיות עבריות מתוך התורה.26

יחס חיובי זה כלפי מחשבים אינו מובן מאליו בתוך החברה הדתית האורתודוכסית, בפרט בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21, שבהן מתחולל מאבק בתוך החברה הדתית על טיבן של טכנולוגיות המידע החדשות. מנהיגי דת רבים, בחברה היהודית ובכלל, ראו במחשבים איום על מבנה החברה השמרנית ואף על המסורת ההלכתית. מחשבים נתפסו לא פעם כגורמים לבזבוז זמן ו'ביטול תורה', ובמקרים שונים רבנים אף אסרו לעשות בהם שימוש.27 מנגד, הניסיון לאתר צופן תנ"כי ביקש למצוא למחשבים שימוש של 'קדושה'. כאן מתגלה רובד נוסף של הדיון סביב הצפנים: נראה כי ישנן פעמים בהן הטענות בדבר קיומו של צופן תנ"כי נועדו לא רק כדי לחשוף אמתות נסתרות, אלא גם כדי להצדיק את השימוש בטכנולוגיה החיונית לחשיפתן. דוגמא בולטת לכך הם דבריו של הרב שמואל יניב שהובאו בפתיחת מאמר זה.

כאמור, עד היום, אין הוכחה לכך שהשימוש במחשבים הצליח לחשוף את קיומם של צפנים או את כוחם לנבא אירועים עתידיים. ישנה אף ביקורת מתוך החברה הדתית על הניסיון להוכיח את אמיתות התורה באמצעים אלו.28 עם זאת, נראה כי לשימוש בצפנים, לצד שימושים תורניים נוספים במחשבים, הייתה חשיבות בקידום טכנולוגיות מחשוב בחברה הדתית, תוך הצגתם כגורם דתי חיובי ואף חיוני להבנת התורה. ייתכן כי יותר ממה שהשימוש במחשבים לפענוח הצופן התנכ"י סייע להוכיח את אמיתות התורה, הוא תרם ליצירת לגיטימציה לשימוש במחשבים במסגרת השיח הדתי, ואף עזר למצב אותם כאמצעי לגיטימי לחיזוק והשרשה של מסרים דתיים.

אל מול הרבנים שביקשו לאסור ולהגביל את השימוש במחשב, נהנה המחשב, בעקיפין, מגיבוי של כל אותם רבנים (זצ"ל) ששמותיהם עלו בניסיונות לפיענוח והוכחה של הצופן. 32 הרבנים מ'ניסוי הרבנים הגדול' של ויצטום, ריפס ורוזנברג כנראה לא עסקו מעולם בקיומם של צפנים נסתרים בתורה, וספק אם הם היו חותמים על צורת 'לימוד' זו, שנותנת עדיפות לקריאה ממוחשבת, טכנולוגית, על פני הקריאה המסורתית של הטקסט. ייתכן כי אילו היו בחיים, חלקם היו מצטרפים דווקא לרבנים שביקשו להגביל את השימוש במחשבים. עם זאת, הופעת שמותיהם לצד מידע נוסף אודותם בדילוגי אותיות בתורה, נתנה בעל כורחם גיבוי מעין תורני לקיומם של הצפנים. כתוצאה מכך, ניתנה משמעות דתית, רוחנית ואף נבואית לשימוש במחשבים ובטכנולוגית מידע במסגרת לימוד התורה.

 

סוף דבר: הטכנולוגיה בשירות הדת והדת בשירות הטכנולוגיה

כאשר חגגתי בר-מצווה, בשנות ה-90, קיבלתי מספר ספרים שעוסקים בצופן התנ"כי. עבור נער דתי חובב מחשבים זו נחשבה מתנה מדויקת, המשלבת את הקדום עם הקידמה ואת המסורת עם הטכנולוגיה. הספרים היללו ושיבחו את יכולות העיבוד של המחשבים והציגו את תוצרי החישובים שעשו, לצד נימוקים והסברים דתיים מתוך המקורות הקלאסיים.

גישה זו השתלבה היטב בתוך השיח על טכנולוגיות מידע ומרחבים מקוונים בשנות ה-90, שיח שהתאפיין לא פעם בתפיסות אוטופיות או דיסטופיות. מחשבות על השינויים מרחיקי הלכת שטכנולוגיה חדשה יכולה או עלולה להביא, לעולם מציפה ציפיות וחרדות גם יחד.29 במבט לאחור העיסוק בצופן לא הוביל למהפכה, לא בתפיסות דתיות ולא בשימוש באמצעי מחשוב.30 עם זאת, ניתן לראות בצופן דוגמא מרתקת ליחסי הגומלין האפשריים בין דת וטכנולוגיה. מן הצד האחד, הוא מראה שישנם מצבים שבהם הדת קוראת לעזרת טכנולוגיות מודרניות, כדי שיסייעו לה בהבנת כתבי הקודש או אפילו בחיזוק האמונה. במקרה זה, הטכנולוגיה הביאה אנשי דת לפענח באמצעות כלי הקידמה מסרים עתיקים וקדומים. מן הצד השני, הצופן התנכ"י עושה שימוש בשפה דתית ובמניעים דתיים כדי להעניק 'הכשר' לטכנולוגיות מחשוב, תוך הפיכתן לכלי ראוי ואף רצוי במרחב הדתי.

השאלות התיאולוגיות והחברתיות שהצופן מעלה על המפגש בין טכנולוגיה ודת מוסיפות להדהד עד היום. ייתכן כי המחלוקת על תוקפו המדעי של הצופן לעולם לא תוכרע, אך יש מקום לדון בהשלכותיה על האמונה הדתית. האם הטכנולוגיה מאפשרת לנו קריאה חדשה של כתבי הקודש, ואם כן – מהו היחס בין קריאה זו לבין הפרשנות המסורתית? האם כיום אמצעי המחשוב מאפשרים לנו התגלות מסוג חדש, שלא ידעו אבותינו, או שמא קריאה זו במקורות דווקא חותרת תחת יסודות התורה עצמה? כל תשובה שתינתן תשליך על היחס הדתי כלפי הטכנולוגיה והשימושים שראוי לעשות בה. 'מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות', כתבו חז"ל,31 אמירה המשמשת עד היום כדי להתריע מפני עיסוק בנבואה; החיפוש אחר נבואות בצפנים מבקש ליטול את הנבואה מחדש, הפעם באמצעות מחשבים.

 

מאמר זה מבוסס על עבודה שנכתבה במסגרת התכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן בהנחייתו של ד"ר בועז תמיר.

0 תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק
lampicon

מאמרים נוספים בנושא

article
האם המשיח יגיע רכוב במכונית אוטונומית?

גלעד בארי •

17 דק' קריאה

יכול להיות, אך המכונית אינה תחליף למשיח עצמו. על השלכותיו של הפער שבין הקִדמה הטכנולוגית להתפתחות המוסרית, ועל הדרכים לצמצם אותו.

article
מותר האינ(פורמציה) – אותיות ובניית עולמות בעידן המידע

ישראל (רולי) בלפר •

50 דק' קריאה

כאשר המדע העכשווי עובר לחשוב על העולם במושגים של אינפורמציה, מתאפשרות זיקות חדשות בינו לבין שפת הסוד. מסע בין ביטים לאותיות, בין האנטרופיה לאין, ובין רישא דלא אתידע לחורים שחורים.

article
לאלוהים לחץ כאן: דת בעידן הדיגיטלי והטכנולוגיה כדת מודרנית

כרמל ווייסמן •

75 דק' קריאה

מה מתרחש במפגש שבין הטכנולוגיות החדשות לעולם הדתי? על השפעתה של הטכנולוגיה על הדת, ועל הממד הדתי של הטכנולוגיה.