מותר האינ(פורמציה) – אותיות ובניית עולמות בעידן המידע

מתוך יצירתו של האמן דוד מיכאל

כאשר המדע העכשווי עובר לחשוב על העולם במושגים של אינפורמציה, מתאפשרות זיקות חדשות בינו לבין שפת הסוד. מסע בין ביטים לאותיות, בין האנטרופיה לאין, ובין רישא דלא אתידע לחורים שחורים.

ישראל (רולי) בלפר

’

הקוטר של אלף היה כנראה קצת יותר מסנטימטר, אבל כל החלל היה שם, ממשי ובלתי פוחת. . . ראיתי אותו באופן ברור מכל זווית היקום… ראיתי בו-זמנית את כל האותיות בכל עמוד (כילד הייתי מתפלא מכך שהאותיות בספר סגור לא מתערבבות והולכות לאיבוד במשך הלילה), ראיתי את הלילה והיום הבו-זמני, … ראיתי את חדרי הריק… ראיתי את דמי הכהה זורם בכלים, ראיתי את גלגלי האהבה… ראיתי את האלף, מכל נקודה אפשרית, ראיתי את כדור הארץ בתוך האלף, ושוב האלף על כדור הארץ וכדור הארץ באלף, ראיתי את פניי ואיבריי הפנימיים, ראיתי את פניך, הרגשתי סחרור ובכיתי, משום שעיניי ראו את הדבר הסודי והדמיוני שאת שמו נושאים בני אנוש לשוא, אבל שאיש לא ראה מאז ומתמיד: היקום הבלתי-נתפש.

חורחה לואיס בורחס, האלף1

מבוא

על דרך כלל, כיום, קישור ישיר בין תמונת העולם המדעית-המודרנית לבין זו של המיסטיקה ותורת הסוד הינו לכל הפחות חשוד. פני הדברים לא תמיד היו כך. היו עידנים בהם לא היתה אפילו שאלה באשר לקשר – הוא היה מצוי בשורש משאת נפשם של פיתגוראים, מיסטיקונים, נציגי הרמס ומשה כאחד. אבל המדע המודרני שח שפה רזה יותר, משדר בהצרה של הטווח הסמלי; הופנמו שינויים בחיפוש אחר תמונת העולם המתפתחת, והמדע כבר אינו מצביע על אמת באותו אופן ששימש בעבר כמכנה משותף בינו לבין תחומים אחרים. לא הרי הדצמ"ח וארבעת היסודות כהרי המודל הסטנדרטי של כוחות וחלקיקים וטבלת היסודות.2 הפער הלך וגדל בין העולמות, עד כדי זרות מלאה בין המחקר המדעי לבין כל מה שיש בו אבק של מטאפיזיקה, מטען ערכי או משמעות חווייתית. זהו שיח החרשים היום בקונפליקט המפורסם בין דת למדע – 'מלחמת דת במדע מדור דור'3 המובלת בסיסמאות של עובדות מול אמונות, סמכות שרירותית מול חשיבה ביקורתית, מיסטיקה מול רציונליות; לכאורה מדובר בגישות שביסודן מעולם לא יכלו לדור בכפיפה אחת, ואין לאמירה באחת בכדי להועיל ולהפרות את השנייה.

עם זאת, יש שוחרי אמת שלא ויתרו מעולם על קשרי-עומק ועל האפשרות של יחסים פוריים בין העולמות, מלידת המדע המודרני4 ועד לימינו.5 זאת גם בתוך המטריאליזם המאפיין את המאות האחרונות, עם המכניזם הסולד מן המטאפיזי. בדור האחרון יש כמה וכמה ניסיונות בלתי מבוטלים6 לכונן שיח מעמיק בין החזית של המחקר המדעי ובין פנימיות התורה, ניסיונות שבגרסתם המוצלחת שואפים למציאת גרעין משותף של משמעות.

מרכיב נוסף כאן הינו המגרש הטכנולוגי – המשפיע עמוקות על התודעה שלנו, במיוחד במאות האחרונות. הטכנולוגיה נמצאת קרוב למוקד של שינויים מרחיקי לכת שעברו על האנושות. הדגש כאן הינו על טכנולוגיה של עיבוד מידע ותקשורת, אך שינוי זה עצמו אינו אלא הגל האחרון של מבול מתמשך. המהפכה התעשייתית במאות ה18-19, שהביאה לשכלול טכנולוגיות של תמרון אנרגיה ומיכון, פבריקציה ותחבורה – הייתה קשורה בשינויים מרחיקי לכת של אופי החיים המודרניים, וגם באה יד ביד עם מהלך רחב של חילון בתרבות המערבית. השינויים האלה נתפסו – בצדק – כאתגרים משמעותיים ביותר הניצבים בפני החוויה הדתית. בדומה לכך, ייתכן שאנחנו חווים מהפכה לא פחות גדולה, שיש לה השלכות מרחיקות לכת לחיינו.7 מהפכת המידע הנוכחית8 – במדע, בטכנולוגיה ובחברה – הינה ההקשר בו אציע התבוננות על עולם הסוד. מהו הכיוון, אם כן, להתבוננות כזו במצב הנוכחי של עליית העידן הטכנולוגי של טכנולוגיות התיקשוב?9

נתחיל עם תיאור קצר (במידת האפשר) של השינויים המתרחשים בעידן המידע (להרחבה והבהרה עיינו בנספח), ולאחריו נתבונן במסורת של בריאת עולמות ויצירה באמצעות אותיות. ההקשר הנוכחי של עידן המידע יציף מחדש כמה מאפיינים ותיקים ומאתגרים של מסורת זו, ובנוסף לכך גם יציע אפשרות של צירוף חדש, אופציה למחשבה.

האפיק בו אני מוצא זיקה בין העולמות בדברים שלהלן ממוקד באופן מסוים של עשייה ושל שפה מדעית עכשווית – זו השייכת לעידן המידע (אופן זה יכונה להלן 'מדע רווי-אינפורמציה'). גם בתחום זה של עידן המידע החלו החיבורים להיווצר.10 אני אבקש לפרוס את האופן בו מתאפשר קשר בין עולמות הסמלים והקידוד בעיקר דרך האופן שבו המדע המודרני ממשמע את עצמו במונחי אינפורמציה, והאופן שבו בני האדם נכנסו גם הם לזהות 'רוויית אינפורמציה'.

מהפכה בסגנון מדעי – מדע 'רווי אינפורמציה'

בחקר ההיסטוריה והסוציולוגיה של המדעים ישנה דרך תיאור של שינויים משמעותיים ואף מהפכות, באמצעות מטה-מושגים החורזים יחד תקופות או אשכולות שלמים של רעיונות ופרקטיקות.11 אחד מאלה הנו ה'סגנון'. זהו השילוב של השפה, הפרקטיקה וצורת החשיבה – המהווים את ההקשר דרכו ניתן להביע ולקדם רעיונות ומחקרים מדעיים.

במרוצת המחצית השנייה של המאה ה-20 התרחש מעתק באופן בו מדברים על המחקר המדעי, בשפה של המדע עצמו ובכלים בהם נעשה שימוש לחקר העולם. זוהי עלייתו של סגנון מדעי חדש – מדע רווי אינפורמציה. השינוי איננו גס – ללא היעלמות מוחלטת של אובייקטים שעבר זמנם, ללא מחלוקת חריפה בין מודלים מתחרים ובלתי תואמים (כפי שקורה במעברי פרדיגמות). לא התבצעה החלפת כל הריהוט הקוסמי וסידורו בעולם. החוקר אותו אינו קם יום אחד בתחושת בלבול וזרות, או התעלות מגילוי נוף חדש לחלוטין. העולם לא עבר שידוד מערכות מזעזע. אבל בעבודה הרצופה, תוך כדי תנועה, התפתח אוצר מילים חדש לתיאור של הקיים. תיאור זה מסיט את האופן בו אנו חושבים על הדברים, הצורה בה מנוסחות שאלות ותשובות במרחב המדעי.

המוקד החדש הזה נעוץ במידע – העברתו, עיבודו, סידורו בתבניות שונות ואיבודו.

קשה להפריז במידת ההשפעה של האינפורמציה במובן המודרני – היינו מידע מכמת ודיגיטלי (על משמעויותיו ויישומיו השונים הקשורים זה בזה) – על המדע, הטכנולוגיה12 והחברה. חשיבותו של המידע נובעת מהניסוח המודרני שלו בתורת המידע של קלוד שאנון (Information-Theory, להלן – IT), וכן ממדעי המחשב בתיאוריה של אלן טיורינג שצמחו באמצע המאה ה-20. אלה הפכו לעמוד התווך בתחומים שונים של מדע וטכנולוגיה במהלך 70 השנים האחרונות. תיאוריות המחשוב והתקשורת קיבלו במהירות מעמד של דיסציפלינות טכנו-מדעיות שולטות.

במקביל לגל הטכנולוגי מבוסס-המידע, בתחומי המדע היסודי התרחשו מספר חיבורי-עומק בין המושגים של תורת האינפורמציה לבין תהליכים פיזיקליים יסודיים. במחצית המאה שעברה מאז עבודתם של שאנון וטיורינג כל תחומי המחקר המדעי קיבלו נופך של חקר אינפורמציה, בין אם מהצד הטכנולוגי המשמש לביצוע הפעילות המדעית ובין אם מהצד התיאורטי-יסודי, שם התבססו קשרי-עומק בין אינפורמציה בגלגולה המודרני לבין התשתית של העולם הפיסיקלי, הכימי והביולוגי.

כשמכירים את ההשפעות של תורות אלה על האופן בו מדע נעשה, שינויים אלה של המסגרת הרעיונית והמעשית ראויות להכרה כמהפכה מדעית בקנה מידה המתחרה במהפכות המדעיות הגדולות.13 אתאר זאת במונחים בהם משתמשים היסטוריונים כגון קרומבי והאקינג לתיאור עליית מסגרת מטא-מושגית חדשה14 – 'סגנון' מדעי חדש.

מתחומי המדע ה'טהור' ועד למרחב היישומי – מושגי המידע הפכו לחלק הכרחי מן השפה המקצועית. תחומים מדעיים נרחבים כגון פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וכו' מלאים במינוחי אינפורמציה המשמשים להבנת המערכות הנחקרות. המחשב – הנציג העוצמתי של עיבוד המידע – הינו היורש למטאפורה העתיקה של העולם כשעון. אך הדברים מרחיקים לכת יותר מאשר מטאפורה. יש כיוונים מחקריים לא שוליים הרואים את העולם הפיסיקאלי עצמו כתבנית של מידע או כתהליך בלתי פוסק של חישוב.

אחד מהביטויים המפורשים ביותר לכיוון של המידע הינו הקריאה-אל-הדגל של ג'ון ארצ'יבלד ווילר, מגדולי הפיסיקאים של המאה ה20 – המכונה It from Bit:

It from bit. Otherwise put, every ‘it’ – every particle, every field of force, even the space-time continuum itself – derives its function, its meaning, its very existence entirely – even if in some contexts indirectly – from the apparatus-elicited answers to yes-or-no questions, binary choices, bits. ‘It from bit’ symbolizes the idea that every item of the physical world has at bottom – a very deep bottom, in most instances – an immaterial source and explanation; that which we call reality arises in the last analysis from the posing of yes–no questions and the registering of equipment-evoked responses; in short, that all things physical are Information-theoretic in origin and that this is a participatory universe.15

ג'ון ווילר – שחינך דורות של פיזיקאים לאורך רוב המאה ה-20, בילה את השליש האחרון של הקריירה שלו בשאיפה להראות שEverything is Information, כשהנימה הדתית בציטוט לעיל הינה מובהקת. הוא מבטא את גישת האונטולוגיה הדיגיטלית16 לפיה המציאות גופא איננה אלא מידע, תהליך של חישוב וקידוד שאינו מייצג דבר-מה אלא הוא הדבר כשלעצמו; לפי תיאורו את ה'יקום ההשתתפותי',17 המציאות הגשמית נובעת מאינפורמציה, במקום שהאינפורמציה תהווה רק אופן של סידור ועיצוב החומר. החיבור בין המציאות לבין יחידת המידע נלקח כאן עד לקצה, והוא איננו מייצג את הגישה המקובלת בקרב הקהיליה המדעית. ווילר לא הצליח לסחוף את מרבית עמיתיו לתכנית המחקר של 'הכל הוא אינפורמציה', אבל השפעתו מרחיקת לכת לא רק דרך גישתו האישית אלא דרך תלמידיו, אותם הוא עודד למצוא את הקשרים בין האלמנטים היסודיים ביותר בפיזיקה. תלמידו, יעקב בקנשטיין, היה זה שהראה כיצד לחקור את הפיזיקה של חורים שחורים, היכן שה'מעדר' של כלי המחקר הרגילים בפיזיקה מאיים להישבר, באמצעות שימוש ישיר במינוחי אינפורמציה.18 בצעדים הבאים של מחקריו, הפיזיקה של היקום מקודדת כמידע על גבולותיה, וכחלק מן הדיון התחוללה סערה מדעית של ממש סביב השאלה אם המידע נשמר לאחר שמערכת פיזיקלית נכנסת לחור שחור.

בביולוגיה, השימוש במידע הינו נכס צאן ברזל של הגנטיקה המודרנית מאז תיאור המבנה של הDNA- על ידי ווטסון וקריק. אבל זהו רק קצה של קרחון גדול הרבה יותר – תיאור המערכת הביולוגית במקרים רבים של תחומי חקר החי לא במונחים הביוכימיים הקלאסיים בלבד, אלא גם כתבניות של ארגון-מידע.

במקביל להתמרת הקצוות הקיצוניים של העולם – הקוסמי והמיקרוסקופי – לתבניות מידע, נוסף דגש של ניתוח תופעות טבעיות ומלאכותיות כתהליכים מורכבים, שאינם ניתנים למיצוי רדוקטיבי ברכיבי היסוד ובחוקיות של תיאורם.19 הטבע מתואר יותר ויותר במונחים של 'מערכות', בסיוע ארגז הכלים של עידן המידע – הדמיות ממוחשבות, ניתוח נומרי ותהליכי חישוב. העולם הממשי, המסובך לתיאור במונחים המכניסטיים הקלאסיים, מתואר באמצעות כלים של ניתוח מערכות מורכבות – תורות של הגחה, קיברנטיקה, וכאוס ממלאות את החלל הבין-דיסציפלינארי של התנהלות העולם, כשמושגי מפתח וכלים מכוננים בתחומים אלה באים מתורת האינפורמציה והמחשוב.

'עידן האינפורמציה' מתבטא בשינוי בשיח המדעי, החברתי והקונספטואלי: העתקת המוקד אל המידע והשימוש בו (תקשורת, מחשוב, קידוד), על פני הבסיס החומרי של הדברים. אל תאמר 'ביוכימיה של תורשה' – אמור 'קוד גנטי'; אל תאמר 'חור שחור' אלא אמור 'מידע בדחיסות מלאה'; אל תאמר 'הקוסמוס' אלא אמור 'היקום ההולוגרפי'. אך השינוי בסגנון הינו רחב יותר: זהו שינוי לא רק באופי השיח המדעי אלא גם במערך החברתי, הכלכלי, הפוליטי ואף הפסיכולוגי. הטבעי, המלאכותי והאנושי מתוארים יותר ויותר במונחים של מידע. נוצר שדה סמנטי שבו מינוחים ואובייקטים חדשים הינם בעלי משמעות דווקא בהקשר של עיבוד המידע, שמירתו ומסירתו. סמן נוסף וחשוב של עליית סגנון חדש הינו ההופעה של מוסדות ייעודיים לטיפול בנושא החדש: במקרה של המידע אלה יכולים להיות מוסדות פנים-אקדמיים כגון מחלקות ומעבדות חדשות, אך גם כאלו הפועלים במישור המדיני והציבורי – משרדים ממשלתיים או יחידות ביורוקרטיות המוקדשות לניהול מידע (איסופו, עיבודו, הפצתו, הסתרתו).

המומנט של חשיבה 'רוויית אינפורמציה' צופן שינויים אפיסטמיים ואונטולוגיים מרחיקי לכת. בהמשך נראה את היישום של חשיבה זו על העולם הדתי ועולם הסוד. הלקח כאן באשר לחישת קווי המיתאר של יחסי הדת (על גרעינה המיסטי) עם המדע הינו שהסגנון המדעי-טכנולוגי בו אנו שרויים כולל את השפה ואמצעי ההסמלה שאנחנו שוחים בהם, שחקוקים בעצמותינו, שנשתמש בהם באופן טבעי כדי לבטא את הדברים. אינפורמציה ומעגליה (אות-רעש, סדר-אנטרופיה, זיכרון ומחיקה, קוד, אלגוריתם, דחיסה, יַתִּירוּת, עוֹדְפוּת) הן שפת-האם הנוכחית, המשמשת ברקע עבור אנשים המחפשים את קשרי העומק להנהרת היחס בין המדע ובין פנימיות התורה.

האדם רווי-האינפורמציה

על מנת לקדם שיח בין העולם המדעי לעולמות התוכן של המדע, לא די בפריסה של מושגים וסמלי יסוד ואמצעי רציונלי\לוגי כלשהו לתרגום ביניהם. על 'רוח הזמן' להתאים, על התודעה האנושית להיות במצב של מוכנות לספוג את הסוג החדש של השיח. במקרה הנוכחי – מדובר באותו הקשר אנושי שמאפשר לאמירה כמו זו של ווילר על It from Bit להתקיים ואף לשגשג במעגלי שיח שונים. נבחן אם כן את הפן המשלים למהפכה המדעית שראינו לעיל, הצד שהופך את השינוי ל'מהפכה בסגנון' של ממש – לכשהיא תתפוס לא רק את המדע אלא גם את החברה ומוסדותיה, האדם ואופיו.

חוקר הפילוסופיה של האינפורמציה לוצ'יאנו פלורידי20 מצביע על כך שההבחנה בין עצמי קונקרטי, פיזי, לבין המעגלים הקשורים אליו (בעלות, פרטיות, זיקות מסוגים שונים) ובייחוד המידע שלו – איננה רלוונטית, לפחות לא במונחים של הסובייקט האנושי המוגדר היטב ומעגלי הזיקה שלו אל חפציו, חובותיו וזכויותיו. גבול זה איננו קיים יותר, או לפחות אינו מייצג הבחנה חדה בין מהויות שונות כגון עצמי-אחר, טבעי-מלאכותי וכדומה. פוקו תיאר את ירידת 'עידן האדם', אך המשמעות איננה חייבת להיות פסימית או אנטי-הומניסטית. החיפוש אחר מוקד קבוע מתחלף במערך מרושת. במקום זהות לכידה ומוגדרת, המוקד של האדם הינו מבוזר. המצב החדש איננו התפוגגות של אותם אובייקטים, אלא חיזוק של הזיקות עצמן, מערכת הקשרים, היא-היא מערכת המידע.

משמעות הדברים עבור חיי היום-יום איננה בהכרח נסיקה למציאות המשוחררת מכבלי הכלים הגשמיים – למרות שחסידי הפוסט או הטרנס-הומניזם מגייסים את המיטב שיש לעידן המידע להציע על מנת להגיע ליעד זה. החזון של הנסיקה אל עבר הסינגולריות איננו אלא סמן קצה, אימוץ משיחי של השינוי שהתחולל. האפשרות לדמיין סוג כזה של אקסטזה, מתאפשרת במסגרת שינוי כולל במערכת הסמיוטית, החווייתית והרעיונית שעובר גם על המוכר, היום-יומי. כל אחד מאיתנו משתתף במארג זה במידה כזו או אחרת.

מהפכה מהסוג שתיאר האקינג,21 מהפכה בסגנון, הינה שינוי שבדומה למעבר בין פרדיגמות (אבל כאמור לעיל, ללא הזעזוע והתהום הפעורה בין העולם לפני ואחרי המהפכה) מביא איתו מערך חדש של מושגים, דרכי חשיבה, טכניקות מחקר, אובייקטים ומוסדות חברתיים. לשינויים אלה ביסודות של אופני ההבנה של העולם ומרכיביו, מצטרף המצב הנוכחי של טכנולוגיה וארגון אנושי.

כשמתבוננים באופיו של האדם בעידן המידע, זה שחוקר את העולם במונחי התקשורת והמחשוב, מתברר כי הוא גם מתעצב על ידם בעצמו. מצב זה מכונה בשמות רבים, המבטאים את הניסיון ללכוד את המצב החדש ביחד עם המסורת הוותיקה יותר של זהות: ביו-פוליטיקה, Digital Modernity,22 Infoglut,23 Informatic(s),24 Data Doxa,25 Informatic Personhood.26 אלו מעגלים של תפקוד חברתי, כלכלי ופסיכולוגי המתאפיינים במידע כמרכיב היסוד שלהם.

האדם המזדהה יותר ויותר באמצעות מינוחי מידע, בדרך כלל אינו מנסה להשתחרר ממערך המושגים והמשמעויות של היות אדם בעולם ובחברה; אין כאן החלפה דרסטית של המצב האנושי, אלא שילוב בין עולם המונחים החדש לצרכים, לזכויות ולשאיפות האדם הוותיקות.27 מרחב המידע המעצב את השפה, התודעה, הציפיות שלנו מעצמנו ומהעולם והשאיפות לשגשוג בו – כולל בין השאר גם את הפן המיסטי.

מיסטיקה בעולם מרושת

ברמה של הפעילות והזהות האנושית, במיוחד זו של הרישות ו'מפולת המידע', ישנם כמה קווים משתרגים של יחס אל המיסטי המאפיינים את עידן המידע. חלק מקווים אלו משתלבים עם  תורת הסוד היהודית. האופן בו אנו חיים בעידן האינפורמציה מוטמע כולו בהקשר של תנועת מידע ועיבודו, נגיעתו ההולוגרפית במכלול של העולם מבלי שאנחנו נחוש זאת. ברובד זה של החיים, אנו חווים ממשק עם יותר תרבויות, אפשרויות וצורות-חיים מאי-פעם. הציבור28 הנאור, 'רפובליקת המכתבים'29 (אולי עדיף – 'האותיות') של העידן המודרני, הותמרה בסערה תזזיתית של מידע הנע רצוא-ושוב ברשתות חברתיות ובאפליקציות עם אורכי מסרים הולכים ומתקצרים, הרבה רסיסים המבשרים על הדשא של השני.

החשיפה למידע כעת איננה רק גדולה יותר כמותית מאי פעם, היא אינהרנטית לאופן בו נתפס ידע – תמיד יש עוד ממד, עוד נקודת מבט. הפוסטמודרני הינו דרך לביטוי של מצב זה, אבל לא הדרך היחידה. מבחינת השאיפה אל מעבר למגבלות המיידי והמוכר, מתאפשרים סוגי רוחניות שביסודם חיבור, רישות. מסורות הסוד העתיקות והשאיפות הטכנו-מיסטיות הנוכחיות משתלבות יחד.

דוגמא לכך היא סדרת הטלוויזיה Touch.י30 בסדרה זו העולם כולו, על הצבעוניות, המרחקים במקום ובתרבות וטווח האושר והסבל האנושי, כולם מקושרים בנימים הבלתי נראים של מידע, דק מיני דק – ביט פה וביט שם מתואמים בהתרחשויות החוצות יבשות ונוגעות לבני אדם פרטיים, לחברות ולמעצמות שלמות. יש אנשים בודדים – כמו הילד האוטיסט שהוא גיבור הסדרה – שקולטים את המידע המשמעותי, זה המבריח מן הקצה אל הקצה עולמות ואנשים; משמעותם של חיבורים אלה יכולה להיות ישועה פרטית (מרעב, מרדיפה, מניתוק) וגאולה כללית (של עולם יותר מקושר ויותר שלם). אנשים כמו גיבור הסדרה מגלמים את הרשת הנראית והבלתי נראית שהיא-היא הרוחניות העכשווית, כזו שאיננה מצויה בניגוד שבין חומר לרוח, בין המובן והבלתי ניתן להבעה. זוהי רוחניות המתהווה מן המכלול המרושת.

הקשר עם רובד ותיק יותר של סוד, עולה כשמתברר כי האנשים הרגישים לפריטה על מיתרי הרשת הזו, אלה שרואים את זרימת המידע, אינם אלא הל"ו צדיקים31 עליהם מסתמך העולם מאחורי הקלעים. ביחד עם קונספירציה של חברות ענק עם אנשים בחליפות ללא שם, רוצחים סדרתיים המבקשים לפגוע דווקא באנשים מסוג זה ולקצץ בנטיעות של הקשרים המבורכים בין מקורות השפע, העלילה מכוונת למציאת מקום בעולם (פיזי או אנושי). מקום זה יכול להיות על פניו סדוק, שבור או גנוסטי, ובכל זאת שברים אלה יכולים גם להתחבר ולהתנוצץ באמת של סדר גבוה יותר, בו כל השוני וכל ההבדלים רק מעצימים את ההרמוניה.

זוהי דוגמא למיסטיקה עכשווית, הנמנעת מתשתית דתית ספציפית ומדגישה את הקישוריות והפוטנציאל להרמוניה במסגרת העולם שלנו, כשרישות המידע משמש במקום הרבדים המטאפיזיים וההיררכיה הא-לוהית המסורתית. מיסטיקה מסוג זה מקפלת אליה מסורות סוד, אך מכוונת יותר אל רוחניות עכשווית מהסוג הטכנו-מיסטי.32 זהו צעד בכיוון של מציאת שפה שתהיה משמעותית לעידן המידע ולתורת הסוד, אך כזה שנוגע ברבדים חיצוניים בלבד. נרצה להעמיק יותר להלן, להתקדם לרבדים אחרים.

דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה

מטרת הטכניקות שנקטו המיסטיקנים של הלשון – ואין לכלול בקבוצה זו את כל המקובלים – הייתה למצוא במרקם של הטקסט בעל ההשראה את המקור הטרנסצנדנטי הזה של "האמר" לפני ה״נאמר". זהו ניסיון להשיג את נקודת המוצא שהכול יוצא ממנה, שאינה נמצאת בשום תוכן, החורגת מתחום הטקסט ומילותיו. שיטת הפירוק והצירוף מחדש שפיתח אברהם אבולעפיה והחיפוש אחר המבנה ההרמוני החבוי בתפילה אצל חסידי אשכנז, מעידים כנראה שלא בסמנטיקה, כלומר בהבנה השכלית של משמעות המילה, מחפש המיסטיקן את כבודה הראשוני של הלשון, אלא באינטימיות הממוקמת מעבר לחושים ולשכל, כעין דבקות ישירה בדבר האל. פריצת הטקסט, הקריאה בין השיטין, שהיא קליטתו מבעד להרמוניה החבויה במבנה שלו, שהיא השתקפות של המבנה הפנימי של המציאות כולה, באה בתגובה למאמץ להתמקם מחוץ לתחום האידיאות בממד שונה. ברור שכדי להשיג מטרה זו, יש להתעמק בטקסט העברי, כיוון שהתרגום אינו יכול למלא תפקיד זה. מנקודת מבט זו, כל מרכיבי הלשון שווים: הכתב, הדיבור, הצליל, הגימטריה, הטעמים, הכתיב המלא או החסר של המילים, תמורות האותיות, האקרוסטיכונים ועוד. אסכולה זו מייצגת בלי ספק את הזרם הקבלי הקיצוני ביותר בתחום תפיסת הלשון. היא מקיפה את כל היסודות של הטכניקה הזאת בעת ובעונה אחת, לא כדי למצוא משמעות, אלא דווקא כדי לחזק קשר שאין לצמצמו לשום הכרה ולשום תוכן של הידע.33

אם ישנה ייחודיות לאדם – גם במסגרת העולמות הקלאסיים והעתיקים וגם במסגרת העולם הנוכחי – היא קשורה לפעולתו התקשורתית-מסדירה. תהי זו פעילותו כמדבר, כנותן השמות הקדמוני, כ'יש מפרש' המודרני, כהאקר השובר סדרים ומכוננם, כפורץ סודות נעולים או כמיסטיקון המתמחה בבלתי-ניתן-לתיאור; זהו מותר האדם, האין הגבוה של תחושת הניסיון לבטא את שאינו ניתן לביטוי.

בעידן המידע, אופיו של האדם כ'רוח ממללא' הולך ומתחדד כסוכן במרחב של יצירת תבניות מידע ופירוקם. פן זה של ייחודיות האדם מתחבר לתפקידו הקלאסי כמתקשר. לא מדובר רק ב 'רוחב הפס' הספציפי של הדיבור, על כל המשתמע ממנו להבניה החברתית והאישית של האדם; ה'רוח ממללא' יוצר סדר בעולם הנמצא באופן מתמיד במאבק בין אנטרופיה לאינפורמציה, בין סתמיות למשמעות.

דווקא כל-יכולתו של האל במסורת המונותיאיסטית היהודית, היכולת האינסופית שלו לברוא ללא צורך בכלים ובמתווכים,34 הניבה עיסוק נרחב בפירוש למעשה הבריאה וליחסי הבורא ועולמו. זאת גם במסגרות התיאולוגיות-רציונליות, וגם בקרב בעלי הסוד. דווקא הדיבור, המצוי היכנשהו בתחום-הביניים הבלתי ממומש שבין המחשבה המושלמת לביצוע המעשי, הוא האמצעי המיוחד למעשה הבריאה,35 המתווך המרכזי של בריאת העולם – באמצעות מילים, מאמרות, שמות, אותיות.

מקומו הנוכחי של האדם כסוכן מידע מתקשר למקומה של השפה בכלל (והכלים הספציפיים של חילופי אותיות ושמות קדושים36 בפרט) במסורת הסוד היהודית על המשמעות של בריאת העולם  בדיבור. הכלים שפותחו על ידי בעלי סוד לאורך הדורות ניתנים לתרגום אל הקשר בין העולם והשפה, המתפרש במסורות אלו בדרכים שונות.

במסורת הוותיקה ישנם רבדים שונים של היחס בין העולם והשפה.37 לעתים הדגש הוא על הפעולה של הביטוי,38 דגש המתכתב עם המסורת המאגית של העוצמה הטמונה במילה. פעמים אחרות הדגש הינו על פעולת הפירוש היוצר, ויש המתמקדים בתבניות היסודיות המרכיבות את השפה עצמה כאותן אלה שבונות את העולם. מספרות הקבלה הקדמונית ואילך, יש לאותיות תפקיד יסודי בבריאת העולם, לדוגמא בספר התמונה וספר יצירה. הקשר שבין התחומים הנפרדים לכאורה – העל-לשוני והלשוני, הקוסמי והאנושי, הפיזי והמוסרי מובע על מנת לשחרר ולרתום את הפוטנציאל הטמון באותיות, כפי שמסביר גרוס בציטוט שהובא לעיל.

בסופו של כל תהליך העבודה הקבלי והחסידי נמצא הייחוד המוחלט, ולא רק תמרון העולם גופא. לשם כך ההתמקדות היא ב'שפה המושלמת' כפי שמסביר אומברטו אקו.39 על בסיס השפה להיות סדנא דארעא, אלמנט מאחד ויסודי למרות הפיצולים הנראים על פני השטח. השאיפה לשפה המושלמת מאחדת בין העולמות גם מבחינה היסטורית: היא נמצאת בבסיס של הניסיון לכונן לוגיקה וחשיבה מוסדרת, ביסודות של עולם המחשוב, ובנקודת המוצא של השפות המלאכותיות ושל ה'שפה בה נברא העולם' כאחת. בחלק הבא של המאמר נתחיל בסקירת קווי המתאר של אותה היבשת, העומדת על לוח טקטוני של רוח.

אבנים בונות ביטים

ראשית נסקור את מקום המגוון של האותיות במסורת הסוד: הביטוי של האותיות כאבני היסוד של בריאת העולם, כבסיס של השמות ואף של המשמעות, ובסופו של דבר גם כקו הבריח המחבר בין קנה המידה הקוסמי לזה האנושי. לאחר מכן נתבונן בהד העכשווי של רעיונות אלו בעידן המידע. נזכיר כמה כיווני קריאה שיכולים להית משמעותיים לחיפוש זה, שניתנו על ידי הוגים בני הדור האחרון כגון הרב אריה קפלן, הרב שג"ר והרב גינזבורג. לאחר מכן ניגע בפן של המידע דרכו ניתן להעמיק את הקשרים, באמצעות המתח שבין היש לאין.

אותיות, ספירות ועולמות

בראשית ברא אלהים (בראית א, א) אל תיקרהו בראשית אלא ברא שית. וכן אתה מוצא בראשית ששה אותיות הן שבהן נבראו שמים וארץ שנאמר 'כי ביה יי צור עולמים' (ישעיה כו, ד), יה שתים יהו"ה ארבע, הרי כאן ששה, הרי למדתה שבאילו שמות ששה ברא הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ. ושמא תאמר שמים וארץ בלבד נבראו, והלא העולם הזה והעולם הבא נבראו בהן שנאמר 'כי ביה יי צור עולמים'. הא למדתה שבאילו ששה אותיות ברא הקדוש ברוך הוא השמים וארץ, העולם הזה והעולם הבא.40

כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.41

כאמור לעיל, מן המסורות המרכזיות בתורת הסוד,42 שהעולם נברא באותיות.43 עד כדי כך הדברים מגיעים, שיש מסורות הרואות את פגימותו ודרגתו הבלתי-אידיאלית של עולמנו אנו בכך שחסרה בבריאתו האות האחרונה (הוא נברא ב-22 במקום ב-23 אותיות), או בגלל אופייה החסר של השי"ן בעלת השלשה הראשים במקום הארבעה המקוריים (דבר שפוגם במידת החסד בעולם).44 בכיוון ההופכי והמשלים – יש לאופיין של האותיות ושמות הקדושים גם חלק בהסבר של התהליך הנדרש לתיקון העולם, בפעולת המקדש ובמפעל התיקון של המקובלים.45

בשלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק … וברא את עולמו. בשלושה ספרים: בספר וספר וספור. עשר ספירות בלימה, ועשרים ושתים אותיות יסוד.

ספר יצירה א, א

עשרים ושתים אותיות. חקקן, חצבן, ושקלן והמירן… ועשה את אינו ישנו וחצב אבנים גדולות מאויר שאינו נתפס.

ספר יצירה ב, ג-ה

האותיות החקוקות,46 החצובות ממציאות דקה כל כך שהיא איננה ניתנת להגדרה, הן בספר יצירה אבני היסוד. בשילוב עם המספרים ובתהליכי התמורות נוצר העולם\השפה בתבניות המשתנות של האותיות, בנתיבות החכמה המקשרות ביניהן. אותיות אלו, המשתלבות בתמורות הקומבינטוריות של בניית מילים אפשריות, הן חלופה לחומר הקדמוני.

לתחום זה של האותיות, ובמיוחד לשילוב של שפה ומתמטיקה, אותיות ומספרים, העומד בבסיסו של העולם ומתבטא במסורת הוותיקה של הגימטריות, הקדיש הרב גינזבורג47 את אחד מספריו הראשונים.48

בטרמינולוגיה של ספר יצירה, אבן היא אות; בית הוא מילה (או ביטוי) צירוף מסוים של אותיות. יעקב אבינו הניח את ראשו על אבנים, ולאחר מכן קרא למקום המקדש העתידי "בית"  ("לא כאברהם שקראו 'הר' ולא כיצחק שקראו 'שדה'"). כך, המשמעות 'נחה' (מרחפת) מעל אותיות בודדות, אך היא 'מתגוררת' (שוכנת) בתוך מילים. כאשר המשמעות מרחפת מעל האותיות-האבנים, רק דרגת הכח שלהן – כאבני הבנין של הבריאה – ניכרת. המשמעות, ככלל, שוכנת דווקא בתוך הצירוף השלם של המילה. יתר על כן, תמציתה וייחודה של המשמעות – הקשורים לבחירה במילה מסוימת (ולא באחרת, אף כי ניתן לבטא משמעות בכללותה במספר מילים שונות) – מתנוצצת מעל המילה, ומעניקה "השראה" אחידה למרכיביה (צירוף האותיות). תופעה זו מכונה בחסידות "האור העולה על כולנה".49

מסורות שונות של בריאת העולם באותיות מקבלות ביטוי ודגשים שונים לאורך הדורות אצל פרשנים, חוקרים ומקובלים.50 מדרשים רבים, וכן חלקים מספר הזוהר (מדרש הנעלם), מוקדשים לסוד האותיות כמרכיב מרכז בבריאת העולם – בסקאלות השונות, למן היום יומי ועד הקוסמי:

אר"י א"ל מטטרון מלאך שר הפנים מתוך אהבה רבה וחמלה גדולה שאהבני וחבבני הקדוש ברוך הוא יותר מכל בני מרומים, כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשי אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, אותיות שנבראו בהן ימים ונהרות, אותיות שנבראו בהן הרים וגבעות, אותיות שנבראו בהן כוכבים ומזלות ברקים רוח ורעמים קולות שלג ברד סופה וסערה, אותיות שנבראו בהן צרכי עולם וכל סתרי בראשית, וכל אות ואות זורחת פנים בפנים כמראה צאת השמש ולבנה וכוכבים.51

מבין הזרמים השונים של הקבלה, זה של ר' אברהם אבולעפיה ותלמידו הר"י ג'יקטיליה מדגיש ביותר את השימוש באותיות בבריאת העולם ובפעילות בתוכו. לעומת הקבלה התיאוסופית-תיאורגית, אותה הם מכנים 'קבלת הספירות',52 מקובלים אלו טוענים לחשיבות גבוהה יותר של 'קבלת האותיות' (או 'קבלת השמות', המכונה כיום במחקר 'הקבלה האקסטטית'):

העולם כולו מכוון הוא בתנועתו כנגד תנועת האותיות המורות לזו דרכי ההנהגות עולם ודרכי הפעולה כיצד הן משתלשלות כולם בשלשלת החשבון.53

ויש שביקשו לשלב את המסורות:

וכל אות ואות יש לה צורה רוחניות ומאור נכבד אצול מעצם הספירות, משתלשל ממדרגה למדרגה כדרך השתלשלות הספירות.54
והנה האות היכל ומכון לרוחניות ההוא, ובהיות האדם מזכיר ומניע אות מאותיות, בהכרח יתעורר הרוחניות ההוא.55

בפעולת היצירה הרשמית שהוטלה על בני ישראל, נבחר בצלאל לבנות את המשכן: 'יודע היה לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ'.56 האותיות כסוכנים של סדר, של תבנית, הן האמצעי להגיע אל הסוד של השכנת הנוכחות הא-לוהית, לעשות לו דירה בתחתונים.

 לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא

מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא (תהלים קמז, ד).

וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב, יט-כ).

אותה השראה 'העולה על כולנה' ומרחפת על התלכיד של האותיות, היא ה'תבלין של שבת' המשמש בבריאת העולם בשפה, והיא מה שביכולתו של האדם להעניק לעולם. לפי הפסוקים, השמות שנותן האדם אינם התרשמות גרידא, ציון ניטראלי של התודעה במפגשה עם העולם. הקשר בין פעולת האדם המדבר לבין העולם מגובה במוצקות שמעבר לצלילי הגיית השמות: במסורת הסוד, לשרירותיות של השיום מעשה ידי אדם יש חלק בבריאה גופא.

אף המלאכים – השותפים המפורשים בתהליך בריאת האדם עצמו – לא מסוגלים לכך. עבורם השם הינו בעל כוח ושליטה, אבל השליטה אינה בידם.57 העולם איננו מוצר מוגמר, אלא תהליך. המציאות איננה סתמית אלא בעלת אופי, בעלת שם. השליטה בשמות, באופן מסורתי, הינה גם האחיזה בבעל השם עצמו.

נתינת השם קשורה גם במהפכת הביות, ביצירת החיץ בין הטבע לבין מעגל החיים התרבותי.58 זהו חלק בלתי נפרד מתהליך הבריאה גופא, תפקיד הניתן דווקא לאדם ומקבל טיפול נרחב במדרשים ואצל הוגים ואנשי סוד.

יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן, יֵשׁ אֲבָנִים עִם לֵב-​אָדָם

בעת תפילתך ולימודך וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך תכוין לייחד שם, כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלוקות …  ואחר כל מתקשרים ומתייחדים האותיות ונעשים תיבה, ומתייחדים ייחוד אמיתי באלוהות ותכלול נשמתך עמהם.

אגרת הבעש"ט59

האותיות שמחזיקות שמים וארץ, עולמות קמים ונופלים, מצריכות את פעולת האדם כדי להפוך את התיבה (המילה והעולם הקטן שלנו) למאירה, למשמעותית, כמו בפירושו של הבעש"ט לפסוק 'צהר תעשה לתיבה'60 – אותה אבן טובה שגם חוסמת ומבדילה וגם יכולה להאיר.61

המסורת החסידית מטעינה את האותיות של תורת הקבלה בחוויה האנושית, כפי שאומר הבעש"ט על התפילה והלימוד. באופן זה כל מרקם החיים היהודי – ולא רק הפעולות המכוננות של בריאת עולם ומקדש – רווי בתהליך המתמיד של מציאת החיות שבמרכיבים.

כדרכו של הבעש"ט, יש בכך המשך של מסורת הסוד על מרכיבי היסוד הלשוניים של העולם, אך טמונה כאן גם הגישה החסידית של היחס האנושי אל הבורא, כשאיפה לייחוד ולקירבה. החשיבות של שפת הקודש מאירה מכאן, כפי שהוסבר ונחקר,62 אך המוקד כאן הוא על האותיות לא כאבנים אטומות אלא כמתווכות (תיווך בין עולמות שונים, בין נוח והעולם, בין הדובר לנמענים) – כמי שמביאות את הייחוד אל רובד העולם הנפרס כשפה מהן והלאה.

ב'שער היחוד והאמונה' לאדמו"ר הזקן אנו לכאורה חוזרים אל תבנית העולם העשוי אותיות, אבל היא הנותנת – אופק מבטו של האדמו"ר הזקן והמיקוד המרובה שלו הינם קוסמיים ואנושיים באחת. האדם והעולם מטופלים ברמות היסוד שלהם, האותיות בהן נברא העולם והאותיות שבנפש. בשניהם התהליך הוא של בריאה והארה, נוכחות מתמדת של אותיות ניצבות בשמים וחיוּת הפּוֹשָׂהּ ורְווּיָה בכל סקאלה.

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. וצריך להבין וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרה במים מתחת לארץ שצריך להזהיר כ"כ והשבות אל לבבך. הנה כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים, ופירש הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם, כדכתיב ודבר אלהינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים לעד כו'. כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל, וכמו קודם מאמר יהי רקיע כו' ממש. וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, ואפילו ארץ הלזו הגשמית ובחינת דומם ממש, אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית הייתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש. וז"ש האר"י ז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחינת נפש וחיות רוחנית, דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרו' המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס.

תניא, שער היחוד והאמונה, פרק א

האדמו"ר הזקן ממשיך ומשתמש באותיות כבסיס לתיאור התבנית האנושית במקביל לעולם.63 האותיות הינן נקודת המוצא ממנה מתאפשרות המידות האנושיות, אך בעצמן הן טעונות באופן סתום שאינו ניתן למיצוי עד שמגיעים לרובד המורכב אליו אנו נחשפים בהרכבת התמורות המתוארת בספר יצירה.64 למן הרמה הקוסמית ועד למעשי האדם, האותיות נמצאות בשורש ההתרחשות.65

עוד חוזר הניגון – והפעם בדיגיטלי

מה שתמיד עורר בי את תחושת הייחוד שבקבלת האותיות וקדמוניותה בתורת הסוד היהודית, הינו השילוב הלא מובן מאליו בין אותיות ומספרים, בין יסודות התקשורת והחישוב,66 הרבה לפני שאלה הפכו להיות אחודים במאה האחרונה. הרי אותיות ומספרים שייכים לתחומים כל כך שונים, ועם זאת הנטייה לחבר ביניהם מושרשת עמוק במסורות הסוד. יש משהו שמאפשר רק בניין האב המשותף של הַסֵּפֶר, הַמִּסְפָּר וְהַסִּפּוּר יחדיו, הרחף מעל הממלכות השונות של המידה והמניין, הביטוי והדיבור.

המידע בצורתו הנוכחית לוכד את הפוטנציאל להכיל משמעות עם היכולת לפעול באופן בלתי-סמנטי, עם חוקיות מזן אחר. בכך הוא מזכיר את כוונות המקובלים בשמות ובאותיות שמייצרים פעולות פנימיות בעולמות עליונים דווקא באמצעות החריגה מן השפה האנושית אל עבר זו שבה יכולים לברוא עולמות, אולי עולמות טובים יותר.

אותה 'שפה שבה נברא העולם' – בקול, בכוח ההבעה, בסיפורים, במאמרות – מתקשרת לשפה שבאופן מסורתי הינה טבעית. בתמונת העולם הזו, האובייקטים בעולם קשורים בטבורם עם המבע הלשוני, והדברים הינם סלע היסוד המוחשי והמופשט של שני הספרים הגדולים, העולם והתורה, המתכתבים זה עם זה. אך הקשר נמצא ב'קומת המרתף' של יחסים אלה.

יש מן המשותף דווקא בפן המאתגר של הכלים המתוארים כמכוננים עבור העולם: הפער שבין המידע במובנו המודרני לבין הרובד שבו הוא מכונן משמעות בעולם (המרחק בין רצפי 1,0 לבין אובייקטים, תוכנות, יצירות), דומה למרחק שבין 'אותיות דמחשבה' לבין העולם הנברא. העולם הבנוי מאותיות מצוי על התווך שבין המשמעותי למפורק, בין הסמיוטי-תקשורתי והמתמטי-פיתגוראי. האות היא מרכיב היסוד, 'האמצעי המקשר בין לשון האדם ולשון האל'.67 למרות הקשר האינטואיטיבי בין שפה לעולם, דווקא בנייתו מאותיות מאתגרת את התפיסה הרגילה של משמעות, הנסמכת על הרובד הניתן לביטוי סמיוטי הנושא משמעות. הירידה לרמה יותר יסודית שוברת את השימוש הנורמטיבי בשפה, תוך שהיא פותחת את האפשרויות האינסופיות לתמורות וחילופים. התמורות של האותיות אינן 'רציונליות' במובן הפיתגוראי, ואף לא במובן המודרני; הן מרמזות על סוג אחר של קשרים בין הדברים. כאן נפתחת האפשרות להתבונן על הדברים מנקודת המבט של האינפורמציה.

עברנו כמה שלבים מרתקים באבולוציה של הרעיונות והמדעים. הספרים הופרדו, והיעד של הקשר אל מחברם נזנח. בד בבד עם החיפוש אחר השפה המושלמת, שורש החיבור בינה לבין העולם הלך והיטשטש. השפה עברה לתחום האנושי-הסכמי, והמדע המודרני קורא את הטבע בשפת המתמטיקה ובאותיות של גיאומטריה.68 העיסוק בשפה הודר אל התחום של ביקוש זהות לאומית, או חיפוש אחר שפה מושלמת מעשה ידי אדם.

אך כעת שבנו. אותן התפתחויות במדעים, בטכנולוגיה ובתרבות הביאו אל עידן המידע על ממדיו השונים. האינפורמציה חוזרת לאחר מסלול ארוך ומפותל אל אותו מקום לימינאלי שבין נשא-משמעות לבין סימון שרירותי של אות. העולם כולו מתואר במונחים של תהליכי חישוב, או כתבנית מידע המקודדת על שטח הפנים של היקום. נדמה שהקשר בין ספר הבריאה לעולם הנברא, מודל שני הספרים,69 חוזר מכיוון בלתי צפוי.

במציאות בה השפה האנושית חוזרת להיות ביטוי מימטי-מתמטי של תבניות יסוד בעולם, הקשרים משתרגים מחדש באופנים מוכרים ומתעתעים. אמנם השפה האנושית מקובלת כהסכמית, אבל דווקא מתוך המחקר המודרני עולה האפשרות שכל שפה באשר היא משותפת לבני האדם בגרעין המתמטי-לוגי הקיים בכל השפות;70 סדנא דארעא חד היא.

מאידך, גם החולקים על הבנה זו של השפה האנושית חיים בעידן שבו מידע, תנועתו ועיבודו הולכים ומחליפים את השיטה המדעית ה'קלאסית' של תיאוריה ותצפית, מודל ועובדות בשטח. הכל הולך ומתאחד תחת המטריה של אינפורמציה בהתגלמויותיה השונות.

יש כאן שני מוטיבים משלימים ולעיתים מתחלפים. מצד אחד משך של העולם כביטוי לאמיתות מתמטיות, הזוכה לעדנה בימינו.71 גרסת האינפורמציה של כיוון זה מתחילה עם העיקרון המפורסם על שם צ'רץ' וטיורינג –הקשר בין הניתן לחישוב והניתן לקיום; אך הדרך ממשיכה משם עם הפיזיקה הדיגיטלית,72 היקום ההולוגרפי73 – ושאר שיטות המעמידות בבסיס האונטולוגי את המידע על פני החומר עליו הוא מקודד ולכאורה בו הוא תלוי. כך גם הציטוט לעיל על It from Bit. מאידך, אינפורמציה בצורתה המודרנית (אצל שאנון, טיורינג) מקודדת שפת-בסיס ותשתית עבור המרחב המלאכותי ביותר שאי פעם נוצר, הסימולקרה74 שמייתרת את ה'מקור', אם אי פעם הייתה רק סימון והצבעה עליו. כעת, המרחב נפרס על ידי האינפורמציה בעולם הווירטואלי ובזה ההיברידי-משלב, אך באותו מהלך האינפורמציה מספקת את התשתית לאבני היסוד החדשות של העולם. המדומה מהווה את המטאפורה המכוננת החדשה (במקום מטאפורת השעון הוותיקה), אבל היא גופא תוצר של תבניות בממשי – במעגל חוזר ומכונן-הדדית.

המתמטיקה ששאנון הרכיב למדידת אינפורמציה מחברת בין עולמות: אותן משוואות מתארות את המידע החסר בפרוטוקול תקשורת, את האופי היסודי של מערכות מורכבות (אנטרופיה), ובהמשך עם עבודתו של יעקב בקנשטיין גם את החורים השחורים – אובייקטים שבמשך רוב המאה ה-20 היו חסרים עבורם כלי עבודה מתמטיים מתאימים לטיפול באופן ישיר. האינפורמציה (ומערך מושגיה) הלכה והשתלבה בנוף של תמונת העולם הפיזי, כמושג מכונן שמושגים בסיסיים בתיאורי מערכות נסמכים עליו (ראו על כך בחלק ד של הנספח – 'מלחמת החורים השחורים'). יתר על כן, אינפורמציה הפכה לנושא פיסיקאלי של ממש, לחלק מתכונות היסוד של העולם ברמת התשתית הבסיסית ביותר.

יש כאן פוטנציאל רעיוני פורה בהקבלה למושגים בתורת הסוד. במקום הנתק שהתרגלנו אליו בין השפה המדעית-מודרנית לבין זו המדעית-עתיקה, חוזרת שוב האפשרות לשיח על אותו סדר סימבולי. חזרה התמונה המקשרת בין תבנית העולם לבין חלקי התקשורת,75 ואף החיבור בין הכימות והתקשור, המספר והמילה, הַסֵּפֶר הַסֹּפֵר וְהַסִּפּוּר.

כעת מתבקש המעבר מהעיסוק בהקבלה הכללית בין השפות לעיסוק בצירופים חדשים שנוצרים מתוך הזיקה ביניהם. התמונה של בניית עולמות מאותיות על המשתמע ממנה במרחב הסוד הקלאסי ניתנת לתרגום אל המושגים החדשים, אך תרגום זה מצביע גם על אפשרות נוספת, תורת סוד חדשה עבור 'פשט' ו'דרש' חדשים.

מידע תורתך – הרב אריה קפלן

Tohu denotes pure substance that does not contain information.

Bohu is pure information that does not relate to any substance.

Rabbi Aryeh Kaplan76

הרב אריה קפלן,77 בפירושו המודרני לספר יצירה, מפנים את שפת האינפורמציה ומשתמש בה על מנת לחשוף את המשמעויות המוצפנות ואת הלכידות הפנימית. הוא ממשיך ומשתמש במינוח של מידע על מנת להסביר סוגיות יסודיות בספרות הקבלית, כגון בספר הזוהר ובכתבי האר"י. את המאמר הפותח את ספר הזוהר 'בְּרֵישׁ הוֹרְמָנוּתָא דְּמַלְכָּא גְּלִיף גְּלִיפוּ בטהירו עִלָּאָה בּוּצִינָא דְּקַרְדּוֹנִיתָא' ('נר הקדרות', או 'קו המידה'), הוא מסביר לא כחושך אלא כאור שלילי שהדרך להבין את פעולתו הינה באמצעות יצירת האפשרות לקידוד דרך הצמצום:

. . .This Constriction or hollowing of the Divine Essence did not occur in physical space, but rather, in conceptual space. It is “hollow“ insofar as it contains the possibility for information, but not actual information. As such, it is the “Chaos and Void” (Tohu and Bohu) mentioned in the account of creation, where the Scripture states, “the earth was chaos and void” (Genesis 1:2). Chaos is a state where information can exist, but where it does not exist.

The hollow was made through the 32 paths, since letters and digits arc the basic bits of information. While random letters and numbers do not actually convey information, as long as they exist, it is also possible for information to exist. The Vacated Space is therefore the state where it is possible for information to exist, but where this possibility has not yet been realized.

These letters were subsequently combined into words, forming the Ten Sayings of creation. Each of these sayings brought information into the Vacated Space, through which creation could take place there.

The order was therefore first “engraving,” and then “creation.” The Sefer Yetzirah therefore states that the Creator “engraved… and created His universe.78

תורת הצמצום מתורגמת לריקוד של אנטרופיה ויצירת תבנית, אות ורעש, סדר ללא משמעות (תוהו) ומשמעות ללא סדר (בוהו).79 הפרשנות שלו לתוהו ובוהו כמרכיבי יסוד של עולם-מידע משולב, היא גם חיבור שעושה הרב קפלן בין הפרשנות האריסטוטלית של שילובי חומר וצורה80 ובין השפה המדעית העכשווית.

גם מושגים מכוננים אחרים מתורת הסוד מקבלים אצל הרב קפלן משמעות במונחים של מידע וקידודו – לדוגמא הספירות,81 רוח הקודש כהשראה ותהליך מקשר בין מרכיבי הנפש והעולם,82 תורת המלאכים83 ועוד.

האופן בו הרב קפלן ניגש למינוחים של ספר יצירה והתהליכים המתוארים בו, פותח את הדלת בפני סגנון חדש-ישן בו מושגי המדע הנוכחי – אינפורמציה – חושפים את ממדי העומק של תורת הסוד – בריאת העולם באותיות, על שלל השתמעויותיהן. המיוחד במינוח של אינפורמציה הינו שבמקביל למערכת הסמלים הקבלית ניתן ליישם אותו ברמות שונות של מופשטות בעולם.84 יש המבקשים לממש את הפוטנציאל התיאורי הזה בכל אגפי העולם הקבלי.85

'אינפורמציה רוצה להיות חופשית' – הרב שג"ר

הרב שג"ר ביטא פעמים רבות בשיעוריו ובשיחותיו בעל-פה את הפוטנציאל (השלילי והחיובי) הטמון במרחב המידע, העולם הדיגיטאלי, עולם התקשורת והמחשוב, שהינו בבת אחת גן העדן של שחייה בעקבות התנין הקדמון בים החכמה, והגיהנום של החשיפה הבלתי ממוסכת אל האחר. זאת כמובן ביחד עם מדע בדיוני איכותי, כזה שמאתגר את הקואורדינטות ועולם הסמלים של עבר ועתיד.86 כדרכו, הדברים הותירו רושם על תלמידים רבים, אבל לא הוטבעו במשנה סדורה.87

דוגמא אחת ששרדה אל הכתובים, עוסקת במרחב הווירטואלי בו אנו מוצאים עצמנו (בממשות או כמטאפורה). הרב שג"ר עסק במרחב זה כעולם שהחוקיות שלו הינה לעיצוב או שבירה על ידי ההאקר – דמות המשלבת בין הטריקסטר המיתולוגי למסעו של הגיבור. ההאקר מאתגר את המציאות בה הוא נמצא, כיוון שהוא ניגש אליה מלכתחילה כאל יצירה בהתהוות שהוא חלק ממנה. הוא יחליף חיווטים, ישחק עם משתנים דינאמיים, יעצב את האלגוריתמים לרצונו, ויכתוב שפות חדשות לבטא עולמות ולהפילם. זאת גם אם הוא מושלך אל עולם שכבר קודד לפניו – מוצפן בחוקים קשוחים אותם הוא יפרוץ, ויקבל שם של 'כובע שחור' במערב הפרוע הדיגיטאלי; וגם אם הוא יהיה המעצב של המערכת בעצמו – הוא ייכנס שוב ושוב לעובי הקורה בשינוי מתמיד של הקוד, גם אחרי שאומרים לו שהמשימה הסתיימה. היצירה, הבריאה והעשייה הן בעצמותיו, ב-DNA שלו, בBase-Code שלו.

ההאקר חי בעולם של אלגוריתמים – תבניות מידע יוצרות שהן כר פורה ללימוד על עולם הדת והסוד. דוגמא אחת לכך שאני מחבב במיוחד היא הקוד האולטימטיבי שעשוי היה לשעבד אותנו לחלוטין, מעין וירוס ביו-אינפורמטיבי ששלט בנו עד שהגיעה בלילת השפות כגאולה לאנושות.88

הרב שג"ר מצביע על היכולת לתמרן את מרכיבי היסוד של העולם כתכונתו של המשיח. הסרט בו חיבור זה נעשה מפורשות, המטריקס (הסרט הראשון, כמובן..), הוא יצירת אמנות מד"בית המשקפת את רוח הזמן, ומלמדת אותנו כי

המשיח הוא האקר. זהו, לדעתי, החידוש הדתי של הסייבר ספייס הפוסטמודרני. […] השחרור של האדם הוא באמצעות האלתור, היכולת להבחין בפרצות שברשת ודרכן להשתחל. […] התפילה […] נענית משום שהיא הופכת לבדיחה! […] האדם הדתי מגלה את קלונו […] [ש]החרב שהוא מנופף בה היא פיקציה, היא עשויה מעץ. בנקודה זו מגיעה ההתגברות העצמית […] את חרב העץ שלו, את התפילה המבטאת את כל עולמו הדתי המזויף, הוא הופך לאמיתית.89

אצל הרב שג"ר, הצעד אל תוך שפת המידע איננו רק חיבור מחדש בין שפות רוויות במשמעות של מדע עתיק וסוד קדמון, כפי שהצעתי לעיל. בצעד שלו יש בחיבור הזה תעוזה רבה יותר, כיון שהוא עובר דרך המסך המתעתע של חוסר המשמעות, בו יכולות כל האמירות להתמוטט; החלל הפנוי ששואב את האוויר מכל משמעות. הדרך של ההאקר להתמודד עם הסימולקרה הינה באמצעות היכולת לכונן מציאות דווקא על ידי ההכרה בממשותה של האשליה (לא האשליה הנמוכה המנסה להחליף את הממשי, אלא זו שנמצאת בשורש היש ומכריעה לטובתו) זהו מעין היפוך של המשל המפורסם של הבעש"ט על המסכים המונעים את המגע עם הקב"ה.90

רישא דלא אתידע – הבלתי-ידוע כנקודת מוצא, האין שורש היש

והדממה צווחה / והצווחה יצאת / והיציאה יולדת / והיולדת נובעת / והנובעת מתפשטת /

והמתפשטת מתגברת / והמתגברת מתנוצצת / וזהו האויר הקדמון.

ספר מעיין החכמה, יט

המחשבות הקודמות לכל האותיות הן משוטטות בנו פנימה תדיר. אנחנו צריכים לחשוף את האומץ האמיתי שלנו, את צורת האריאליות הנשמתית שבקרבנו, כדי לעמוד תמיד על אופים של אותם הציורים הבלתי מצויירים, אותם התוארים העומדים למעלה מכל תואר, כדי שנכיר את הדר נשמתנו.

הרב קוק, ראש מלין, א

הראי"ה קוק91 מתחיל את חיבורו המוקדש לאותיות בתיאור של נקודת המוצא הבלתי נגישה הנמצאת במקום שורשי יותר, לפני האותיות עצמן,92 בשיטוט היולי אותו אנו יכולים לחוש אם לא להמחיש; זו התנועה היסודית המשמרת את דמותן כ'ציורים בלתי מצוירים', בלתי ניתנים להגשמה פשוטה כעקרונות בריאה וקיום. אפשר וה'אור העולה על כולנה' איננו אפשרי כתוצר של מכלול התמרון והצירוף של האותיות, מבלי שיהיה להם קשר עמוק עם הבלתי-נאמר שביסודם.

היחס בין היש והאין הינם יסודיים בתורת הסוד,93 כפי שמסבירה אליאור:

במסורת המיסטית הדיאלקטית היש הוא כיסויו והֶעלמו של האַין ואילו האין הוא סוד חיותו ומהותו של היש, ושניהם תלויים זה בזה: האַין האינסופי תלוי ביש לגילויו המובחן (על ידי כיסויו) והיש הסופי תלוי באַין לחיותו הנעלמת (על ידי גילוי).94

והדברים מגיעים לביטוי גם במינוחי השפה היוצרת:

היש והאין בהוויה האלוהית משתקפים בפשט ובסוד, או בלשון החיצונית ובלשון הפנימית, באותיות הנגלות ובמחשבה הנסתרת, בהוויה האנושית. מאחורי הפשט, המגלה בכיסוייו המילוליים את המציאות הנבראת (כיסוי) הניתנת להשגה באות ובמספר, טמון רובד נסתר, המכסה ברמזיו וסודותיו על המציאות הנעלמת (גילוי), החורגת מהשגה הגדורה באות ובשיעור. 95

כעת, בגרעין השפה המתארת את העולם כמידע המפשר בין סדר וכאוס, מצוי דווקא הלא-ידוע, הנסתר, זה שבחשיפתו דווקא מאפס את 'מטען' האינפורמציה: שאלת ה'כן-לא' מקבלת את תשובתה, ובכך המתח של הלא-ידוע מתפוגג. המידע הטמון בסוד הגלוי הינו אפס. כשעוסקים בכמות המידע שבדבר, הכוונה היא 'עבור מי שטרם קרא או ראה אותו, אך הינו בעל היכולת לעשות זאת'. התיאור של העולם במונחים אלה בשל להתפתחות באופן ההולך ומאתגר של אינפורמציה קוונטית, עולם המוגדר רדיקלית באמצעות תהליכי עיבוד מידע וחישוב של Qbits –פיסות של מיתוג כן-לא הנמצאים תמידית במצב הביניים הבלתי מוכרע.

אינפורמציה במובנה המודרני היא תהליך נסוג, שלילי, המבוסס על חוסר ידע וכימותו (להרחבה ראו חלקים א-ב בנספח), ועוד יותר כך במימוש הפיזיקאלי שלה:

The resemblance of Shannon's definition of information (the log of the number of possible messages) to Boltzmann's formula for entropy (the log of the number of ways of rearranging an atomic system) is not accidental. As Boltzmann himself suggested long before Shannon was born, entropy measures the missing information about the system – the information one could possibly have, but doesn't. Much ink has been spilled over the significance, or lack of significance, of the connection between information and entropy, but in the end Boltzmann's intuition was reliable: information and entropy are different ways of expressing the same idea.96

הגרעין הרעיוני הינו סטטיסטי – זריקת מטבע יכולה להניב אחת משתי תוצאות, אך עד שאלה לא נחשפו בפנינו, תכולת המידע האפשרית עבור כל זריקה היא אותה אי-ידיעה שיש לנו לגבי התוצאה. חוסר זה בידיעה ניתן למדידה, והוא במקרה זה סיכוי שווה לכאן או לכאן.  חשיפת התוצאה מצמצמת את אי הידיעה שלנו בדיוק במידה זו. זהו ביט אחד של מידע. אחד או אפס. עולם המידע כולו איננו אלא סדרה עצומה של אפשרויות כאלה, שטרם או שכבר התקבעו (וזה עוד לפני שנכנסנו לתחום של אינפורמציה קוונטית). בכך מידע מודרני הינו פועל יוצא של השורשים הסטטיסטיים בניהול חוסר ידע.

אבל זוהי רק נקודת ההתחלה של קשר עמוק בין תורת האינפורמציה לבין העולם הפיזי. החיבור בין מידע בצורתו התיאורטית לזה המיושם בעולם הינו זה של מחיקה.97 המדידה של חוסר הוודאות שלנו לגבי קבלת אותות היא אמנם ה'מנדט' המקורי של תורת האינפורמציה כגישה לניהול תקשורת, אבל זו מלמדת הרבה גם על אופי התנהלות העולם הפיזיקלי. המחיקה של מידע נמצאת בבסיס פעולתו של ה'שד של מקסוול'  – ניסוי המחשבה של מייסד המכניקה הסטטיסטית (ראו חלק ג של הנספח).98 לאחר עליית תורת האינפורמציה, החוק השני של התרמודינמיקה בצורתו הפיסיקלית איננו אלא ביטוי לחוק גבוה יותר של שימור מידע ואיבודו.99 השד של מקסוול לימד אותנו לחפש את גרעין התנהגות הטבע כבעל דחף בלתי פוסק לשחיקה מתמדת של סדר. הלוז הסמוי הזה הינו המחיקה, האיבוד, השכחה,100 ובסופו של חשבון – האין.

מן התרמודינמיקה והמכניקה הסטטיסטית של סוף המאה ה-19, שהתבססה על ניתוח היעילות של מכונות ותהליכי ניצול אנרגיה וכן על המערכת הסטטיסטית, התפתח המושג המכונן של אנטרופיה. במקור, מושג זה שימוש לביטוי החלק של העולם האנרגטי שאינו ניתן לגיוס וניצול: במערכת סגורה, האנרגיה הניתנת לניצול הולכת וקטנה בכל שלב בשל איבוד צורתה. במאה ה-20, המשמעות של אנטרופיה הפכה להיות זו בה השתמש שאנון בתורת האינפורמציה – ביטוי מוכלל של מידת האי-סדר במערכת. החיבור בין הפן המתמטי-מופשט של תורת האינפורמציה לבין האינפורמציה כמאפיין של העולם הפיזיקלי, הינו בכך שביסוד הכימות של מידע בצורתו המודרנית מצויה דווקא המחיקה, אובדן דרגות החופש של המערכת (ראו בחלק ב של הנספח על השד של מקסוול, בחלק ג על חורים שחורים, ובחלק ד על אינפורמציה ואין).

למידע במובן של שאנון, כפי שהוא מיושם בתיאור העולם, יש קשר עמוק רעיונית אל התיאולוגיה השלילית101 או אל ה'אין' הקבלי. אינפורמציה הינה מדד של מידת חוסר הידע לגבי המערכת. חוסר זה מתחיל מן האפיסטמי, עבור מערכות יומיומיות – היינו חוסר האפשרות לדעת את מצב המולקולות בכוס תה. בהמשך הוא מבשיל אל האונטולוגי – החוסר המהותי במידע הנוגע בהגדרת המצב הפיזיקלי של מערכות שמרכיבות סינגולריות. כלומר, לא מדובר רק בהתמודדות עם מצבי ידע חלקי, כפי שהיה בסטטיסטיקה הקלאסית. האינפורמציה כמושג מכונן במחשוב ובתקשורת, בחיבורו אל העולם הפיזיקלי בפעולתו של שד ואף בשזירה עם הסינגולריות של החורים השחורים – הינו כזה שבלוז קיומו ניצב האין.102

מה שהתגבש עם עליית המדע רווי-האינפורמציה הינו סוג חדש של תיאור עבור העולם,  המתוח על בלימה של החשוף והבלתי מקובע, של המוסדר והבלתי מוגדר. במהלך השנים שעברו מאז, הגדרת מערכות ממשיות בעולם באמצעות האפשרויות הטמונות בהגדרת המידע המודרנית, הפכה להיות שפת-האם החדשה של המדע. כשמידע זה גופא הינו המתח בין 'ישנו' ל'אינו'.

מעבר להדהוד האינפורמטיבי עם התיאור העתיק של עולם המורכב מתמורות וחילופים של אותיות, אבני הבניין עצמם ניצבים על בלימה, ניצבים כיש על פני האין.

ישנם מושגים המתפקדים בעומק המעבר אל מינוחי המידע. במסגרת הסגנון המדעי של עידן המידע, תיאור העולם הפיזיקלי מושתת על תהליכי תקשורת ועיבוד מידע, ויסודו של הקשר נעוץ במונחי הסדר והאי-סדר.

המידע הינו הבסיס התיאורי – קידוד של כל דבר לרצפים בינאריים המסמנים את העולם במלואו; המידע הוא הבסיס התהליכי, האלגוריתמים המכוננים עולמות – מהווירטואלי לניהולו של הממשי; המידע הוא ההקשר בו מתפקדים בני אדם ומכונות על בסיס שווה של מערכות איסוף מידע וניתוחו, מערכות של יצירת סדר. במקום התיאור הפיזיקליסטי-רדוקטיבי של העולם לחומר והכוחות השולטים בו, כזה היורש את הבעיות הפילוסופיות המסורתיות של אונטולוגיה וחוקיות, הפיזיקה המודרנית מתבססת על מערכת חדשה (ולא פחות מאתגרת). בתמונה זו האינפורמציה היא התהליך ו'חומר-הגלם', החוקיות והמערכת גם יחד, אך בליבה סוד.

כפי שקיבלנו במסורת יודעי ח"ן, כך גם המציאות המסתמכת על אינפורמציה כסוג חדש של אבן-בניין וכללי-בנייתו גם יחד, מצפינה בתשתיתה כי ההיעדר הוא הנמצא ביסודו של הנוכח, הבלתי מדיד מכונן את הכימות; או לחילופין, בשפה העתיקה יותר — האין מצוי בשורשו של היש.

המשיח והתורה החדשה שתצא הם בני עידן המידע, אך בשורש האותיות שלהם מצוי אותו קשר אל האין:

כי הנה ידוע שאותיות התורה הם בחינת אורות פנימיים אשר באו בהתגלות, רק בהעלם בחינת אור מקיפים. ומזה מובן שגם הגבולים הלבנים הם גם כן בחינת אותיות, אך הם אותיות נעלמות למעלה מהאותיות הנגלות… וזהו פירוש הפסוק בישעיה נא ד "תורה מאתי תצא", כי לעתיד שיהיה התגלות אלוקים ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וכו', דהיינו שיהיה התגלות מבחינת סובב ויתגלה בחינת הלבנונית, היינו אותיות הנעלמות המקיפות באותיות התורה הנגלים. וזהו תורה חדשה מאתי תצא.103

ישנן אותיות שהן אש שחורה על גבי אש לבנה, אלה שמובנות מתוך הניגוד. אבל דווקא בעידן המידע הגודש אותנו בתחושה של יש דיגיטאלי החלופי לכאורה לגשם (אבל עשוי להיות לא פחות טובעני ממנו), תחושה של רוח שאיננה רוחנית, אל לנו לשכוח את המצוי-לא-מצוי שמעבר.  מעבר לחלוקה בין האש השחורה לאש הלבנה,104 מעבר לחקיקה באוויר, ישנן האותיות הלבנוניות. בהמשך להוראתו של ר' דוד אבן זמרא, בתחום של הלבן נטול ההבחנות אפשר להתחיל ללמוד את הלקחים של תורות הנובעות ממידע אינסופי המקודד בשחור של הסינגולריות, כמו-גם בשפע האינסופי של הבלתי-מוגדר.105

בהקשר של עולם-מידע, חריפה יותר הדרישה שלא לשכוח את חשיבותם של רווחים בין האותיות כמקור למשמעותן, כמופיע בספר מעין החכמה.106 המחיקה והכתיבה חשובים באותה המידה עבור האינפורמציה, זו הרוצה להיות חופשיה לברוא עולמות.