כשהמציאות טעונה לבלי הכיל, אך גם סוערת ולא ברורה – זה הזמן למדרש.
איתן אברמוביץ וידידיה גזבר
דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי (תהלים ל"ד, ה).
למה מדרש? למה עכשיו?
חצי שנה חלפה מאז השביעי באוקטובר ואנחנו עדיין בעיצומו של משבר, משבר מתמשך שעוד אי אפשר לשער מתי ואיך יסתיים. ההלם הראשוני כבר חלף אבל הטלטלה עוד נמשכת, ונראה שעדיין לא הגיעה העת למחשבות ארוכות וסיכומים.
מצב הביניים הזה מזמין התייחסות תואמת – עיבוד ראשוני של האירועים שעברו ועוברים עלינו, בלי להתיימר להסיק מהם מסקנות נחרצות ולשרטט תמונה שלמה. מכאן שהז'אנר המתאים לכתיבה על העת הזאת אינו המסה היסודית או המאמר המלומד, אלא המדרש: שהרי המדרש מאפשר לעמוד בעין הסערה ולחשוב בלי מסקנות, דעות ונימוקים; לתת ביטוי אסוציאטיבי לתחושות ותובנות באמצעות דימוי דבר לדבר, לפתוח פתחים חדשים בהתרחשות שעדיין מתרחשת.
מעבר לכך, עיקר מעלתו של המדרש מונחת בכך שהוא מעניק לאירועים את תיבת התהודה של המקורות, ומאפשר לחשוף את רבדי המעמקים שמתחת לקליפת האקטואליה. המדרש משקף את ההכרה בכך שהאירועים העוברים עלינו משיבים אותנו אל הגורל היהודי, אל הדפוסים היסודיים המהדהדים שוב ושוב בסיפור הגדול שלנו. אם החדשות נראות כמו אירוע תנכ"י, אין דבר מתבקש יותר מלכתוב עליהן מדרש – לשוב אל כלי הביטוי ששימשו את אבותינו, ולהתאים אותם לימינו.
המדרש הוא הכלי הראשוני של היהודי שפוגש את המציאות: אלו הן התבניות שבתוכן אנחנו מניחים את הדברים, הציטוטים והרפרנסים הברורים מאליהם שנפגוש בכל שיח ציבורי על העולם והמתרחש בו. אבל לא רק בשיח הציבורי: גם בינינו לבין עצמנו, דימויים ראשוניים ותשתיתיים שחלקם אפילו לא נעז לגלות לעצמנו, ועדיין – הם שם.
בימים בהם שב המיתוס המקראי אל דרשות ערב שבת אקטואליות ואל המוזיקה הפופולרית – ומשם אל בית הדין בהאג – יש להתבונן בו בזהירות. הקריאה אל המדרש ואל הדרשה היא קריאה להתמודדות בוגרת עם הדימוים הללו, עם משקעי המיתוס שבתוך ההווה, מבלי להתפתות להשוואות מניפולטיביות או לאנכרוניזם, אל הדיסטופיה או אל האוטופיה.
המדרשים המובאים כאן כתובים בסגנונות מגוונים – חלקם שבים אל לשונו של המדרש המקורי, וחלקם מוליכים אותה אל צורות הביטוי שלנו; אך כולם מבקשים למצוא את החוט המקשר בין פסוקי התנ"ך ומקורות חז"ל, לבין הרשמים והתובנות שמעוררים בנו אירועי ההווה. אנחנו מקווים שמדרשים נוספים יצטרפו אליהם בהמשך, ושהמדרש ישוב להיות ז'אנר של כתיבה עכשווית: שנלמד לעבוד עם המילים העתיקות והדימויים התנכ"יים שהמציאות מעלה בנו, ולהפוך אותם לכלי של ביטוי והתבוננות.
