נושאים

שני הרהורים קצרים על העולם והאדם, מבעד לוירוס ולמסכות המגן: על היותנו בני העולם, ועל המאבק להצלת הזקנים.

על אופייה של השפה הדתית שתובעים מאיתנו הימים האלו: בין הפאתוס התנ"כי לצמצום של הבית והגוף.

הצעה למבט חדש על ההלכה: לא כאמת חיצונית שהחיים מתיישרים לפיה, אלא ככלי המאפשר לאדם לברר את דרכו בחיים.

על אנשים ועולמות שמתחפשים; החיפוש אחר זהות וקיום שאבדו ואולי ישנם – אופציה דתית מלהיבה ומסוכנת של מסכה וקצת נצנצים.

קריאה חדשה בסיפור תנורו של עכנאי: על המתח המתמיד בין הממסד הדתי לבין החירות פורצת הגבולות של הרוחניות האישית.

היתמות של אסתר משקפת קיום שמעבר לכללים, המאפשר לה לומר 'כאשר אבדתי אבדתי', ובכך להושיע את ישראל.