מחשבות חדשות על ההלכה: מאמר פתיחה

איתן אברמוביץ

כ׳ באב ה׳תשע״ט
זמן קריאה : 5 דקות

המאמרים המובאים כאן אינם מבקשים להצדיק את ההלכה, אלא לתאר את האופן שבו היא מתפקדת בפועל, בעולם הזה.

עבור מי שחי איתה, ההלכה היא גם המרחב הביתי שאתה מונח בתוכו, וגם דבר שאתה שוב ושוב נתקל בו, ערב ובוקר וצהריים. לכן לצד לימוד ההלכה וקיום ההלכה, ההתהלכות היומיומית בתוכה, יש תמיד מקום למחשבות חדשות על ההלכה, על האופן שבו היא נוכחת בחיינו.

מחשבות חדשות כיצד? העיסוק המודרני בהלכה נוטה לעסוק במקורה האלוקי או האנושי, בהצדקתה או בביקורת עליה, או בסימון גבולותיה. העיסוק בשאלות אלו כורך את הדיון בהלכה בשורה של הגדרות זהות נתונות: דתי או חילוני, אורתודוקסי או רפורמי, מקפיד על קלה כחמורה או דתי-לייט.

את המאמרים המופיעים כאן אפשר לאפיין באמצעות הניסיון לשחרר את הדיון על ההלכה מהשאלות המוכרות האלו, ומהגדרות הזהות הכרוכות בהן. במקום זאת, מוצע כאן מבט על ההלכה כפי שאנו חווים אותה כאן ועכשיו, מלמטה למעלה. מבט שאינו חש צורך להצדיק את ההלכה, ובמקום זאת בוחן את האופן שבו היא מתפקדת בפועל, בעולם הזה. הרב שג"ר תיאר עמדה זו כך:

בגשתנו אל ההלכה יש צורך בתיאור פנומנולוגי שלה ולא בצידוקה, בוודאי שלא ברציונליזציה שלה. למשל, עלינו לבחון כיצד מעצבות הלכות טהרת המשפחה את הזוגיות. לא להצדיק את ההלכות האלו בטענות כדוגמת 'ראו כמה ההלכה היהודית: מרוממת את האשה; איננה מנוכרת לגוף; מחשיבה את הרגש…' וכן עוד כהנה וכהנה. טענות אלה נטענות מעמדה של הונאה עצמית, המנסה לייפות את העולם ההלכתי בעקבות ביקורת מצד העולם הערכי של התרבות המערבית. במקום זאת יש להציג את ההשלכות הערכיות והקיומיות של ההלכה היהודית: איזו רומנטיקה יש בין בני הזוג החיים במסגרת ההלכתית הזאת; באיזה אופן מתבטאת התשוקה שביניהם; וכך הלאה.1

המבט על ההלכה מהזוית הזו מלמד כי במקרים רבים המונחים שבאמצעותם אנו רגילים לדבר עליה דורשים חשיבה מחודשת, ויש לאפשר למונחים חדשים לתפוס את מקומם. תהליך זה אינו כרוך בערעור על גבולות ההלכה, אלא להיפך – לעתים קרובות הניסוח המחודש של העמדה כלפי ההלכה פותח אפשרויות חדשות לנאמנות אליה. אני מקווה שהמאמרים המוצגים כאן, אותם אסקור להלן בקצרה, יעוררו את הקוראים למפגש משמעותי יותר עם המקום של ההלכה בחייהם.

מאמרו של יאיר ברלין עוסק במונח הבסיסי המתאר את יחסו של האדם להלכה. יאיר מציע להחליף את הדיבור על 'שמירת' ההלכה, המציג אותה כאובייקט סגור שהאדם מגונן עליו, בדיבור על 'שימוש' בהלכה, המציב את האדם בעמדה אקטיבית יותר, ומאפשר להבחין בין אופני שימוש שונים. יאיר מבהיר את אופקיו של מושג השימוש באמצעות דבריו של מישל דה סרטו על היצירתיות הגלומה בעמדת הצרכן, ולאחר מכן מתאר מגוון של דרכי שימוש בהלכה, הממחישים את הפוריות של נקודת המבט אותה הוא מציע. לבסוף, מתאר יאיר כיצד מושג השימוש מאפשר גם המשגה מחודשת של העמדה האורתודוקסית, אותה הוא מאפיין כ'היות-בתוך-ההלכה'.

מאמרו של בנימין פרנקל עוסק בבעיה מוכרת: הפער בין החיפוש אחר חוויה דתית לבין הפרקטיקה ההלכתית היומיומית, שלעתים קרובות אינה נענית לחיפוש כזה. בנימין מציע התמודדות חינוכית עם פער זה, ועושה זאת דווקא באמצעות עיון בסיפור המוכר על הנער המחלל ביום הכיפורים בבית הכנסת של הבעש"ט – סיפור המציג לכאורה ניגוד חריף בין הדתיות הספונטנית לבין ההלכה הממוסדת. הפרשנות המחודשת שמציע בנימין לסיפור מפרקת את הדיכוטומיה שבין הרדיקלי לשמרני ובין הנערי למבוגר, באמצעות מיקוד תשומת הלב באופן שבו מגשר הבעש"ט על הפער בין עולמו הפנימי של הנער לבין ההתנהלות ההלכתית והקהילתית, אותם הוא רואה כשואפים אל אותה מטרה. בעקבות הסיפור מציע בנימין גישה חינוכית ההולכת בדרכו של הבעש"ט, ומבקשת להכליל את חיפוש החוויה הדתית בתוך המרחב ההלכתי.

מאמרם של רוני בר לב ודרור בר יוסף הוא מסה נרחבת בשלושה חלקים, המציעה נקודת מבט מקיפה על ההלכה. נקודת מבט זו מבוססת על ראיית ההלכה כצומחת מתוך החיים, ולא כמוטלת עליהם מבחוץ. לאורך המסה מתארים רוני ודרור בהרחבה את האופן שבו ההלכה מעצבת את חיי האדם והופכת אותם לחיים טובים יותר: באמצעות פיתוח ערנות לאפשרויות השונות העומדות בפניו, רפלקסיה על האופן שבו בחירותיו מעצבות את עצמיותו, וחיבור לממדים הרחבים של הקהילה ומסורת הדורות. את התיאור הזה של ההלכה מציעים רוני ודרור כפתח למה שהם מכנים 'חשיבה נאו-ליטאית', גישה הממשיכה את דרכם של חז"ל בראיית ההלכה כהתנהלות אנושית המתקיימת בפני ה'.

כיוון מחשבה דומה אפשר לראות בדבריה של מיכל גוברין, הלקוחים משיחה איתה על גישתה אל ההלכה. מיכל מספרת על המפגש שלה עם ההלכה דרך החיפוש אחר תיאטרון יהודי, ועל היכולת לגשר על הפער של החילון ולהתחבר להלכה ממקום אישי וקיומי. נקודת המבט של מיכל על ההלכה מדגישה את הפוטנציאל שלה להעניק השראה להתבוננות מעמיקה של האדם על חייו, לפיתוח רגישות המתבססת על המאגר העצום של ידע וניסיון האצור בה.

קובי פישר ניגש לנושא מזווית היסטורית: המאמר שלו בוחן את מה שהוא מכנה 'המלכוד של האורתודוקסיה' באמצעות התבוננות בתפיסת ההלכה של ר' נחמן מברסלב. קובי מציב את ר' נחמן על רקע ההתמודדות המודרנית עם הצורך להצדיק את ההלכה, וטוען כי בניגוד למגמה האורתודוקסית, ר' נחמן מתנגד לחיפוש אחר הצדקה רציונלית, פרשנית או קבלית להלכה. במקום זאת, ר' נחמן רואה דווקא בנאמנות חסרת ההצדקה את המאפיין המרכזי של היחס להלכה, ומתאר את ההשפעות הקיומיות של נאמנות זו.

מאמרו של אלי פרידמן מציע פרספקטיבה פילוסופית למבט על ההלכה, המבוססת על תפיסת השפה של לודוויג ויטגנשטיין. בעקבות טענותיו של ויטגנשטיין על האופן שבו השפה מקבלת את משמעותה מהשימוש בה בחיי היומיום, טוען אלי שגם את ההלכה יש להבין כמתבססת על צורת החיים היהודית, ולא על ההמשגות המופשטות האופייניות ללימוד הישיבתי. אלי ממחיש טענה זו בכמה דיונים הלכתיים, ובעקבות זאת מצביע על האופן שבו פסיקת ההלכה צריכה להתבסס על מעורבות בצורת החיים ההלכתית.

אל מאמרים אלו הצטרף מאמרו של אביעזר כהן. אביעזר עוסק במתח שבין העמידה האישית מול ה' לבין המסגרת ההלכתית, בין אינדיבידואליות לממסד, כפי שהוא מתבטא בתפיסת ההלכה המורכבת של פרנץ רוזנצווייג. מחד, רוזנצווייג חותר לחיים דתיים דינמיים ולא ממוסדים, בהם על האדם להיות קשוב לרצון ה' ממנו בכל רגע ורגע; מאידך, הוא שומר תמיד על קשר עין עם המערכת ההלכתית, ומניח כי רק באמצעותה יכולים להתממש חיים יהודיים אותנטיים. אביעזר מקביל מתח זה לגישות שונות בעולם החסידי: הגישה של 'מלוא כל הארץ כבודו', והעבודה של 'העלאת ניצוצות'. המפגש בין השפה החסידית להגות הקיומית מעמיק את ההבנה של שני הצדדים, ומוליך למחשבות מחודשות על הלכה וקיום דתי.

הרב יאיר דרייפוס מצרף לדיון זה מחשבות העולות מתוך ניסיונו האישי. כמי שעזב עמדה של רב ופוסק כדי לקדם יצירת שפה דתית חדשה דרך הקמת ישיבת שיח, הרב דרייפוס מספר על המעבר מהעמדה הסמכותית אל ראיית הפוסק כיועץ, ועל הצורך לראות את שמירת ההלכה כהכרעה אישית של כל אדם על הסיפור שלו, ולא כמסירת האחריות לאדם אחר.

גם מאמרו של זכריה טרובוף, שנכתב באנגלית, מציע לראות את ההלכה כשפה. זכריה בוחן את השלכותיה של נקודת מבט זו באמצעות עיון בדבריהם של הרב שג"ר, הרב סולובייצ'יק והסוציולוג פיטר ברגר, ובעקבותיהם מדגיש את יכולתה של השפה להעניק משמעות לעולם, ואת החשיבות של הממד הסובייקטיבי והבין-אישי העומד ביסודה. זכריה טוען כי על מנת שההלכה תוכל לתפקד כשפה המעניקה משמעות לחיינו, ובתוך כך גם לתמוך בנו ברגעי משבר, עליה להישאר תמיד כרוכה במפגש של פנים אל פנים, ולא להסתגר בשיח אובייקטיבי ומנוכר.

מאמר נוסף בנושא המובא באגף דובר האנגלית של האתר הוא מאמרו של הלל מנספילד. בבסיס דבריו מציב הלל את ההשוואה שבין ההלכה והתיאטרון, העולה גם בדבריה של מיכל גוברין, ומתאר מגוון של כיווני מחשבה המשתלשלים ממנה: שאלת גבולותיו של האקט ההלכתי והיחס שלו אל הטקסט המנחה אותו; המיקום של ההלכה בין אמת לבדיון; האופי המלאכותי והתיאטרלי של הביצוע ההלכתי, ועוד.

הדיונים שמציע הלל משמשים כראשי פרקים לדיון שנותר עוד הרבה להרחיב בו, וכך גם שאר המאמרים המופיעים כאן. אלו מחשבות אקטואליות על ההלכה, המציעות לקוראים להמשיך את הדיאלוג מהמקום בו הם מונחים; ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.

תגיות:

0 תגובות

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק
lampicon

מאמרים נוספים בנושא

article
החליל דוחה את השבת

בנימין פרנקל •

25 דק' קריאה

מחשבות על מקומה של החוויה הדתית ועל חינוך לשמירת הלכה, בעקבות קריאה מחודשת במעשה הנער המחלל ביום הכיפורים.

article
הלכה כאוונגרד

מיכל גוברין •

30 דק' קריאה

תמלול שיחה עם מיכל גוברין על גישתה להלכה. על החיבור להלכה מתוך חיפוש קיומי, על ראייתה כמאגר של התבוננויות על הקיום האנושי, ועל הצורך לחדש מתוך המסורת.

article
איש ההלכה – בין שומר למשתמש

יאיר ברלין •

20 דק' קריאה

המבט על ההלכה כמערכת שאנו משתמשים בה ולא כאובייקט שאנו שומרים עליו, מעוררת מחשבות חדשות על מקומנו בתוכה, ועל אופני השימוש השונים בה.